שנתיים לצוק איתן: לא נישבר ולא נשתוק

שנתיים חלפו מאז עקרנו את שערי העיר עזה במבצע צוק איתן. כרב גדוד לוחם במיל' בגדוד סדיר בחטיבת הצנחנים, זכיתי ללחום כתף אל כתף עם חיילי הגדוד. כ־30 ימים רדפנו אחרי פירי מנהרות חמקמקים, איתרנו מפקדות אויב ולחמנו במחבלי חמאס. גם חברים לנשק איבדנו במלחמה הצודקת, חברים שנוספו למספר הגדל והולך של חבורה שבדמה שב עם ישראל לתחייה במולדתו הטבעית.

בטמפרטורה של עזה בשיא הקיץ זה היה חם ומתיש אחרי לילות ארוכים ללא שינה, ושורף את הגב בכאבי תופת שנגרמו משילוב של זיעה, חול ואפוד קרמי כבד שדבוק לגוף ביום ובלילה. גם האישה והילדים שנשארו מאחור הוסיפו לאתגר הגדול של השמירה על הערנות, הריכוז והדבקות במשימה מתוך אמון גדול בצדקת הדרך, למען המטרה שלשמה נשלחנו. מלבד תפקידי האופרטיבי כרב, השתדלתי לרומם את רוח החיילים, לחזק את כוחם בסערת הקרב.

במרכז השכונה שבה לחמנו, מעוז חמאס רציני במרכז הרצועה, ניצב מסגד גדול מימדים, לראשו צריח ולידו מגדל מים גבוה שסיפק מים לתושבי השכונה. במהלך המבצע נפקד על לוחמי ההנדסה שהצטרפו ללחימת הגדוד לפוצץ את המסגד ואת מגדל המים הגדול שלידו, ולשם כך נדרשו עשרות רבות של יחידות חומר נפץ ואמצעי חבלה.

לפני כשנה, הזדמנתי ליריד שבוע הספר בעירי, תל אביב. לאחר שיטוט קל בין הדוכנים, צד את עיני דוכן שמשך התקהלות מיוחדת. ארגון "שוברים שתיקה" הידוע טרח לשכור דוכן, כדי להציע את מרכולתו. הכל בחינם, רק תיקח. נציגי הארגון חילקו שם גם גלויה, אתם יודעים, שיהיה משהו לתלות על המקרר, כדי שלא נשכח חלילה לרגע את פשעיו של צה"ל. את המבנים המצולמים בגלויה זיהיתי מייד: מסגד מפוצץ ולצידו מגדל מים מפורק לחתיכות. ללא ספק, תמונה קשה.

"בשביל מה הם היו צריכים לפוצץ את מגדל המים?" צעקה הבחורה שלא יודעת לשמור על שתיקה. באותו רגע התערבתי. "הייתי שם, עזרתי לפוצץ את המסגד ואת מגדל המים". לאחר רצף הצעקות שניתכו עלי, סיפרתי למי שרצה לשמוע את המשך הסיפור. מגדל המים שימש עמדת תצפית קדמית של חמאס, ואילו המסגד חיפה על מנהרת טרור אימתנית, עצומה באורכה, ראשיתה בתוך המסגד הגדול וסופה בתוך אחד הקיבוצים הסמוכים לגדר.

כל הארגונים, העמותות והמימון האירופי לא יזיזו אותנו, אנשי המילואים, לוחמי הסדיר ביחידות השונות, מהנחישות, מהביטחון ומהמסירות למען הגנתה של המדינה הזו, מדינת הלאום היהודי היחידה בגלובוס. נמשיך להיאבק בשקרים ובהכפשות ומבטיחים: לא ניכנע, לא ניחלש, נמשיך בעוז.