מאחורי החיוכים של הרוצחים משרונה

כתב האישום כנגד הרוצחים במתחם שרונה חשף מוטציית טרור פלשתינית חדשה. בני חמולת מח'אמרה מהכפר יטא ביקשו לרצוח יהודים והשקיעו מכספם, ללא קשר ארגוני מובהק, אלפי שקלים בהתחמשות, בביגוד, בשעוני הדר, ב"פריזורת שיער" ובחליפות - רק כדי לטבוח ביהודים במעוזיהם. טרוריסטים אלה אינם נכללים בסטריאוטיפ "העוני", הנקמה המשפחתית, המוטיב הלאומי או השיוך הארגוני, המסבירים את הטרור הפלשתיני. הטיעון לנקמת דוואבשה נחבא בעובדה שהרוצחים הזדהו עם המדינה האיסלאמית (דאעש) והצטלמו ברקע דגלה.

הפיגוע מצביע על כך שדאעש, באיגוף האינטרנט, חצה את גבולה הפיזי של ישראל. מתחקור האירוע עולה שהרוצחים ניסו לברוח גם בלא תהילת ה"שהאדה". צחוקם המתריס הצביע על תחושתם שהם חסינים מכל פגע ולעגם חשף את העובדה שישראל לא אימצה את הדרך לשיבוש מודל חיקוי רצחני זה.

במסגרת התוכנית "רזי המוח" (ערוץ 1) הציג החוקר היהודי ד"ר דיוויד איגלמן מקרים היסטוריים ומניעים ונסיבות שהביאו להשמדת עם. איגלמן הצביע על תעמולה ואינדוקטרינציה אינטנסיבית כאבני דרך להשמדת קהילת יעד. תעמולה זו כללה הגדרת הקורבנות המיועדים כעכברושים ותתי אדם שהואשמו בכל חוליי המדינה. איגלמן קבע שהתעמולה וההסתה שימשו מחוללי מצב התודעה הקולקטיבית הגרמנית שהביאה להשמדת ששת מיליוני היהודים ולמקרים אחרים של רצח עם ביוגוסלביה ובאפריקה, למשל.

לפי דוקטרינה זו, יהודי "פלשתין השדודה" הם יעד תעמולתי לטבח עתידי. אמצעי התקשורת הפלשתיניים, ובהם "קול פלשתין" (רש"פ), הרשתות החברתיות והבכירים הפלשתינים בטקסי ההאדרה של השאהידים בכיכרות ובסוכות אבלים (בסגנון "מושל" חברון), יוצרים בקביעות, ממש לפי מודל אינגלמן, דה הומניזציה של האדם היהודי "הכובש" והפיכתו לבן מוות. השלום אינו מהווה נדבך חינוכי או אופציה רלוונטית בשום מערכת חינוכית פלשתינית. מדובר בתעמולה שקרית ומסרי דת מסיתים היוצרים לגיטימציה וקרקע מכינה לשמד.

בעוד קהל היעד הפלשתיני מספק את הרוצחים, מספקת התעמולה הפלשתינית לקהל היעד לדורותיו את מצע המניעים, ולפיו היהודים ב"פלשתין" הם שודדים, רוצחים, גנבים ואונסים, המפיצים בה חוליים ומזימות ו"מרעילים את בארותיה" כדברי אבו מאזן. המסר הברור הוא שמבחינה מוסרית, לאומית ודתית (טבח ח'ייבר) דמם מותר. מכיוון שכך, ה"מנטרה" הפלשתינית "לשחרור פלשתין מהים עד הנהר" משמעה השמדת היהודים.

מנגנוני הריסון בחברה הפלשתינית מבוססים על נקמת דם מרתיעה. אם פרט בחברה זו רוצח אדם, מתנקמת משפחת הקורבן באחד מחמשת קרובי משפחתו הקרובים של הרוצח מצד האב. מחשש נקמת הדם מנערת המשפחה חוצנה מהרוצח ומפצה את משפחת הקורבן. הרוצחים משרונה חייכו, כי מול קורבנות היהודים איש אינו נוקם את דם משפחת הרוצחים ולפיכך אין הרתעה. בית הטרוריסט שהרס צה"ל ייבנה מחדש במימון קטאר. מחבל שנאסר עשוי להשתחרר בעיסקה עתידית וגופת המחבל שחוסל תשמש לתדלוק הפיגוע הבא. השתלבותנו באזור מחייבת הפנמה ואימוץ של חלק מחוקיו. "הרוצח יחוסל גם בעבור זמן". אפילו החדית' של מוחמד קובע זאת.