ממשלה אחראית חייבת לפעמים לקבל החלטות 'צ"רצ'יליאניות" קשות, שמעמידות את האינטרס הכללי מעל שיקולים אחרים - גם אם אלה צודקים מבחינה עקרונית ומוסרית. הדברים הללו נכונים לגבי החלטתה הנוכחית של ממשלת ישראל לחתום על הסכם ה"פיוס" עם טורקיה.
איש אינו מתכחש לליקויים בהסכם, ואלו אכן קיימים - הן מבחינת הפיצוי הכספי הבלתי מוצדק לגופו של דבר, שיינתן בעקיפין למשפחות פעילי הטרור הטורקים שנהרגו בספינת המרמרה, ועל אחת כמה וכמה לגבי ציפיותיהן הצודקות של המשפחות הישראליות להחזרת יקיריהם מידי חמאס. אך למרבה הצער, הליקויים בהסכם הם גם תולדה של הליקויים שאירעו בזמנו בתכנונה ובביצועה של הפעולה הצבאית נגד הספינה לפני שש שנים.
יש אצלנו מי שטוענים שלא היה לישראל צורך בהסכם, שכן גם בלעדיו היחסים הכלכליים והאחרים השתקמו ברובם מאז הנתק בין ירושלים לאנקרה, אך טענה זו לוקה בחסר ואיננה מביאה בחשבון את ההיבטים האסטרטגיים הרחבים יותר מבחינת ישראל, לרבות האפשרות של חידוש היחסים גם בנושאי ביטחון שונים. ייתכן שיש פרטים חסויים בהסכם, אך מה שכבר ידוע הוא שיוחזרו השגרירים לשתי המדינות, שטורקיה תבטל את התביעות המשפטיות נגד חיילי וקציני צה"ל שהשתתפו בפעולה הצבאית ותסייע (כלומר, תלחץ על חמאס) להשיב את הנעדרים הישראלים. אחד ממבחני ההסכם, מבחינתה של ממשלת ישראל, יהיה אם אכן סעיף זה יתבצע הלכה למעשה.
ברור שהיו ויתורים, משני הצדדים, לקראת החתימה על ההסכם, אך כדאי לזכור את העיקרון הקיסינג'רי לדיפלומטיה נכונה: אסור שהתוצאה של מו"מ תהיה שרק לאחד הצדדים יש הישגים, בעוד הצד השני נאלץ לוותר על מרבית מטרותיו. במילים אחרות - שלא תיווצר תמונה של מנצחים ומנוצחים. מבחן אובייקטיבי יוכיח שהישגיה של ישראל עולים על אלה של טורקיה, שירדה מהסוס הגבוה שסברה שעליו היא רוכבת בשלבים הראשונים של הסכסוך והמו"מ.
הסגר, החיוני מבחינה ביטחונית, על עזה לא יוסר וסיוע הומניטרי יועבר דרך נמל אשדוד, כפי שהיתה ההצעה הישראלית המקורית. הדיפלומטיה הישראלית, בהנחיית הממשלה ובהובלת הצוות בראשות יוסף צ'כנובר, התנהלה כפי שדיפלומטיה חכמה צריכה להתנהל, תוך ניצול ההתפתחויות המדיניות שאינן קשורות בנו אך פועלות לטובתנו: בידודה הגובר של טורקיה הן מבחינת חלק מהעולם הערבי והמוסלמי והן מבחינת אירופה וארהב, וכמובן, מהצד הרוסי.
הגם שאין ודאות בכך, המצב החדש עם טורקיה גם יוכל לסייע לקידום האינטרסים האזוריים של ישראל - בין השאר, משום שחרף "פלירטים" מזדמנים עם טהרן, טורקיה מודעת היטב לעובדה שהסכם הגרעין עומד להוציא את איראן בקצב הולך וגובר מבידודה הפוליטי והכלכלי וכי המגמות ההגמוניות שלה במזרח התיכון מסכנות לא רק את העולם הערבי הסוני אלא גם אותה. שותפות האינטרסים בין טורקיה לבין ישראל מבחינה זו ברורה לשתיהן. עברו הימים שטורקיה יכלה להתפאר בכך שיש לה "אפס אויבים" באזור.
טורקיה לא תהיה כנראה גם עכשיו ידידת נפש של ישראל, לפחות כל עוד הנשיא ארדואן שולט בה, אך אין ספק שהמאזן הגיאופוליטי הכולל השתנה לטובת ישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו