איטליה - הנבחרת המרגשת ביורו 2016

1 נתחיל בגילוי נאות קטן. מאז מונדיאל 82' התאהב כותב שורות אלה בסקוודרה אזורי. זה קרה בעיקר בזכות פאולו רוסי, או יותר נכון בזכות חגיגות השער הנהדרות שלו. מאז היו עליות ומורדות. ההפסד בגמר ב־94' בפנדלים לברזיל, הטראומה משער הזהב של טרזגה ביורו 2000, הזכייה הנפלאה במונדיאל 2006 והתבוסה המהדהדת בגמר היורו הקודם לספרד.

דומה שמעולם לא היתה לאיטליה נבחרת מרגשת כל כך כמו זו הנוכחית. והיא מרגשת בעיקר בגלל שפרט לבופון (שאליו נגיע בהמשך), אין לה שום מגה סטאר מהרמות הגבוהות של הכדורגל האירופי.

היא מענגת בעיקר כי השלם שלה גדול אלפי מונים מסכום חלקיה; קשה מאוד להבקיע לה שער, כמו לכל נבחרת איטלקית; אבל קשה עוד יותר להתגונן מולה, כי היא מיישמת את מערך 2-5-3 בצורה מושלמת גם ברמה ההתקפית, וכל שחקן בסגל שלה עולה לכל משחק (פרט לאירלנד אולי) כאילו זה המשחק הגורלי בקריירה שלו, ומסיים אותו אחרי שנתן הכל.

השילוב של כל אלה הפך את איטליה למרגשת בטורניר, וזה לא דבר של מה בכך לנבחרת שתמיד נחשבת לשנואה, בונקריסטית ומשעממת.

2 על הקונצרט הזה אחראי מאסטרו אחד - אנטוניו קונטה. כשהוא משתולל על הקווים, בועט בכדור שמגיע אליו בטעות ומתעצבן על כל טעות כאילו עולמו חרב - שום שחקן לא יכול לבלף ולא לתת את המקסימום.

לקחת נבחרת שכוכב־העל שלה אנדראה פירלו פרש, היורש שלו מרקו וראטי נפצע, בחוד אין חלוץ שפיץ סופר איכותי כמו בעבר, ולהיראות טוב כל כך מול אלופת אירופה היוצאת, זו הצלחה מסחררת. אוהדי צ'לסי, בהחלט יש לכם למה לצפות.

3 דקה לפני שגרציאנו פלה נעץ את הפלומבה על דור הזהב הספרדי, הגיע כדור תועה לג'רארד פיקה. הבלם הספרדי מצא עצמו באחד על אחד מול בופון, עוד מעט בן 39, עם אינסטינקטים של ילד שעלה מהנוער. גיבור־על איטלקי שהדף כמו חתול ושלח את איטליה למתפרצת ולשער.

בצד השני ראינו את דויד דה חאה במפגן שוערות מדהים, ולהוציא אולי את מנואל נוייר, שאותו בופון יפגוש בשבת הקרובה, אלה היו שני השוערים הטובים בעולם. אחד הציל את הנבחרת שלו מתבוסה, השני זינק ומנע מאיטליה להגיע להארכה לא מוצדקת. שבת, 22:00, בורדו - מלחמת העולמות, פרק חדש.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו