אפשר לדבר, אפשר לשאול: אז למה שתקתם?

נאומיהם של אהוד ברק ומשה יעלון בכנס הרצליה ביום חמישי זכו לגינוי תקיף בטענה שהשניים מחפשים לעצמם במות כדי להזכיר לעולם את קיומם, ובכך שבמהלך כהונותיהם כשרי ביטחון דיברו בשבח רה"מ נתניהו ואמרו דברים שונים מאלה שאמרו לאחר שסיימו את התפקיד. ביקורת נשמעה גם כלפי שני הרמטכ"לים הקודמים, אשכנזי וגנץ, אשר גילו את דעתם באופן שלא החמיא לממשלות שאותן שירתו.

מהי הדרך הראויה לנבחרי ציבור ולפקידים בכירים לשעבר להתבטא בביקורתיות כלפי הממשלה? אחרי הכל - במדינה דמוקרטית אין ספק כי זו זכותם המלאה, ודבריהם מעוררים עניין מיוחד משום שהם מתייחסים לתחום שבו מומחיותם העיקרית. השאלה "מדוע לא אמרת זאת קודם, בעת שהיית בתפקיד" צפויה, אך מיתממת. כל מי ששירת כחבר בממשלה, יודע שלא פעם ולא פעמיים היה עליו או עליה להשלים עם החלטות שלא אהב, או שאפילו התנגד להן, ולעיתים היה בעדה בכנסת, אף שבממשלה השתייך למיעוט שהצביע נגדה.

המסורת במשטרים פרלמנטריים היא כי האחריות הקולקטיבית מחייבת את תומכי ההחלטות ומתנגדיהן באותה מידה, כי חבר ממשלה המתנגד להחלטה מסוימת אינו רשאי לתת לכך פומבי, ואם הוא עושה זאת - קיימת סבירות גבוהה שיפוטר. בממשל קואליציוני כמו זה הנהוג בישראל, שרים אינם מהססים מלבקר החלטות ממשלה לאחר שנתקבלו, אך אין בכך כדי להקטין את אחריותם הקולקטיבית להחלטות הללו. בכל מקרה כזה עושה השר חשבון נפש עם עצמו: האם עדיף לו להמשיך לקדם את מה שחשוב לו בתוך הממשלה, למרות המחלוקת המסוימת, או שנכון יותר להתפטר מן הממשלה. כל עוד אתה נמנע מלעזוב את הממשלה - תהיה הבעת ביקורת פומבית עליה בלתי תקינה בעליל. הבעיה (בעיקר בקואליציות קטנות כמו זו שקיימת כיום בישראל), היא כי אף שהחוק מאפשר לרה"מ לפטר שרים, אין הוא משתמש בסמכות זו כלפי שרים סוררים, כי הוא עלול לאבד, בעקבות זאת, את הרוב הצנוע שיש לו. באשר לעובדי מדינה בכירים או למפקדי צה"ל - כאן העניין ברור לחלוטין: הם אינם רשאים לבקר את הממשלה שאותה הם משרתים, ואם הם חשים כי הממונים עליהם טועים באורח מרחיק לכת, שאינו מאפשר למצפונם להשלים עם כך - עליהם להתפטר, ורק אז לומר את דברם.

אין גם מקום לבקר רמטכ"לים לשעבר, שהחליטו לומר את אשר על ליבם לאחר שסיימו את תפקידם. זו הדרך הנכונה להתנהג במסגרת הציבורית.

אפשר, וצריך, להתמודד עם טענות ה"לשעברים" באופן ענייני, משום שהציבור מאזין להם וממתין לתשובות. אפשר, כמובן, גם לשאול אותם, מדוע - אם ביקורתם היתה כל כך מהותית - היו מוכנים לעשות שקר בנפשם שנים ארוכות כל כך.