ויכוח פנימי: זה בין הנשיא לקונגרס

הודעת הבית הלבן לקונגרס, שבה הביע את התנגדותו להחלטתה של גבעת הקפיטול להעניק לישראל תוספת תקציבית מיוחדת בשיעור של 455 מיליון דולר לצורכי ביטחון, אינה מעידה כלל ועיקר על הקשחת הקו האמריקני בסוגיית היקפה הכולל של חבילת הסיוע החדשה לעשור הקרוב, הנמצאת כעת בתהליך מתקדם של מיקוח בין וושינגטון לבין ירושלים. מדובר במחלוקת נקודתית וטכנית בעיקרה, הקשורה לשאלה אם התמיכה בהמשך פיתוחן של מערכות ההגנה תהווה נדבך אורגני בתוך חבילת הסיוע החדשה או שתהיה תוספת ייחודית לו.

מה שברור הוא שבניגוד לתוספות ולהטבות ייחודיות רבות, שיזם הקונגרס במרחב האמריקני־ישראלי החל משנות ה־70, ושזכו לברכת הדרך מצידם של קברניטי האומה האמריקנית (כולל, בין השאר, יוזמתו להגדלת הסיוע הביטחוני לישראל ל־1976 בהיקף של 200 מיליון דולר, וכולל הפיצוי בסך של 650 מיליון דולר בגין הנזקים והפגיעות שספגה ישראל במהלך מלחמת המפרץ הראשונה), הפעם התמונה שונה.

גם אם אפשר לזהות במהלך זה יסוד מתריס, ההתרסה היא כלפי הקונגרס והיא חלק מוויכוח מתמשך בין הנשיא לבין שני בתי המחוקקים, בזיקה הן למרכיבים אחרים של תקציב סיוע החוץ והן למכלול רחב של סוגיות (כולל אישור מינויו של שופט חדש לבית המשפט העליון), שאינן קשורות אפילו בעקיפין למסכת היחסים המיוחדים עם ישראל.

נכון הוא הדבר שבאקלים הפוליטי הנוכחי השורר ביחסים שבין קודקודיהם של שני השותפים לדרך, קשה לצפות שהנשיא יעניק את תמיכתו האוטומטית - כפי שאירע בעבר הלא רחוק – לניסיונותיו של הקונגרס לתרגם את תמיכתו המוצקה בישראל להכנסת שיפורים בתנאי הסיוע. עם זאת, מדובר הפעם בהקשר שונה, המעוגן ביסודו במערכת היחסים הטעונה ורווית המתח השוררת בין הממשל לבין גבעת הקפיטול, שעונת הבחירות הנוכחית רק תורמת להחרפתה.

העובדה שבשלהי עידן אובאמה בבית הלבן מנסה הנשיא שוב ושוב לעקוף את חומת ההתנגדות הבצורה שהציבו מולו שני בתי הקונגרס (שבשניהם קיים רוב רפובליקני עוין), וזאת באמצעות צווים נשיאותיים וצעדים מנהליים המשחררים אותו מחישוקיה של הרשות המחוקקת, החריפה עימות זה. כתוצר לוואי, הם הולידו גם את אי ההסכמה הנוכחית בסוגיה אם אפשר או לא יהיה אפשר לאשר תוספות ייחודיות כלשהן לחבילת הסיוע שבדרך, או שמא יש להתייחס אליה – כאשר תושלם – כאל עיסקה בנוסח "הכל כלול".

מעבר להקשר מרכזי זה (שלא ברור אם יצמיח עימות חדש בין הנשיא לבין הסנאט ובית הנבחרים), אם בכל זאת טמון במכתבו של הבית הלבן לקונגרס מסר כלשהו בזיקה לישראל, מדובר במימד הזמן ותו לו.

במילים אחרות, לפנינו רמז לישראל שמוטב שתשלים את תהליך ההתדיינות עם גורמי הממשל בסוגיית הסיוע עוד לפני תום כהונת אובאמה. מעבר לכך, ההערכה שמכלול זה מהווה חלק מארגז הכלים של וושינגטון, העלול להפוך למנוף כוחני כחלק מאסטרטגיה של לחץ מדיני שיופעל על ישראל לאחר 8 בנובמבר, לוקה בתחכום יתר ומנותקת מן הדינמיקה המעשית, המאפיינת את דפוסי התנהלותם בפועל של "כל אנשי אובאמה" בגיזרה הביטחונית של יחסי ארה"ב עם ישראל.