הטבח המזעזע באורלנדו התרחש ממש ערב סיומה הפורמלי של עונת הפריימריז לבחירות לנשיאות בארה"ב, ומוקדם עדיין להעריך את כל השלכותיו האפשריות. אירוע קשה זה גבה מספר רב יותר של קורבנות מאשר רצח 32 הסטודנטים ואנשי הסגל באוניברסיטת וירג'יניה, ב־16 באפריל, 2007, בידי סטודנט מעורער בנפשו ממוצא קוריאני, סיוונג הו־צ'ו. עם זאת, ברור כבר כעת, שבניגוד לשורשי האירוע ב־2007, מדובר הפעם בפעולת טרור שהותירה אחריה טביעת אצבעות ברורה.
העובדה שארגון המדינה האיסלאמית (דאעש) קיבל על עצמו אחריות לטבח שביצע עומאר מאטין, שהוריו היגרו לארה"ב מאפגניסטן, והעובדה שהבולשת האמריקנית חקרה אותו פעמיים בעקבות מידע מודיעיני שהצביע על קשריו עם הארגון, מעידות נאמנה על רקע המעשה. נכון הדבר שגם הפעם, כמו באירועי טרור פנימי קודמים מבית היוצר של קנאי האיסלאם, נמנע הנשיא אובאמה מלקרוא לילד בשמו, אך הכתובת נותרה בבירור על הקיר, מבלי שאפשר עוד לטשטשה ולעמעמה.
נשאלת, אפוא, השאלה כיצד תשפיע טראומה זו על מערכת הבחירות לבית הלבן, ההולכת ומחריפה מיום ליום. אילו הבחירות היו נערכות בעוד חמישה שבועות ולא בעוד חמישה חודשים, היה הדבר משפר משמעותית את סיכוייו של דונלד טראמפ לכבוש את המשרד הסגלגל ב־8 בנובמבר. זאת משום שאיל הנדל"ן מניו יורק היה מי שהוקיע שוב ושוב את תהליך שקיעתה והיחלשותה של המעצמה האמריקנית, וביקר בחריפות את הרפיון שאחז בה בזירת המאבק בטרור מבית ומחוץ בעידן אובאמה. בנאומיו ובהצהרותיו חזר טראמפ ודרש שיינקטו צעדי מעקב פולשניים יותר כלפי "קהילות חשודות", ואף תבע לאסור את כניסתם של מוסלמים ליבשת האמריקנית. זאת, נוסף על צעדים מרחיקי לכת (דוגמת הפצצת מאגרי הנפט שבשליטת ארגון המדינה האיסלאמית), שהבטיח ליזום בזירת המלחמה הבינלאומית בטרור. לפיכך עתידה הטרגדיה שהתרחשה באורלנדו לספק לטראמפ תחמושת אפקטיבית ולספק הוכחה לחלק, לפחות, מטיעוניו.
בה בשעה עשויה ההתמקדות המחודשת במלחמה בטרור להחזיר למוקד התודעה הציבורית את מחדלי בנגאזי, שהתרחשו בעת שהילארי קלינטון היתה מזכירת המדינה ושותפה בכירה לקשר הטיוח של מקורותיו ומהותו של אירוע טרור זה, שגבה ארבעה קורבנות. ואולם דא עקא, שמבחינת טראמפ הנסיקה בסקרים עלולה להיות קצרת מועד, משום שגם גלי ההדף ומשקעי החרדה של הטראומה עלולים להיחלש בהדרגה. בד בבד, כשהלם הקרב ילך ישקע, וכשמפלס החרדה ידעך, עלולות לצוף שוב אל פני השטח התהיות על המלצותיו של טראמפ במישור הביטחוני. בייחוד עלולים להתעורר חששות שמא מדובר בסיכונים גבוהים מדי, המעוגנים לפחות בחלק מן הפעולות שהוא ממליץ לנקוט בחזית המלחמה בארגון המדינה האיסלאמית.
מאחר שארה"ב אינה נמצאת בשלב זה בהלך הרוח שאפיין את התנהלותה בעקבות הפיגועים במגדלי התאומים, קיימת האפשרות שלאחר שישקע האבק, יעדיף רוב של הציבור שיבה מהירה לעולמו השאנן והנינוח ויסתייג מחזרה לעידן המדינה המגויסת. יש לזכור גם שבליבת המערכה היום, עם תום עידן הפריימריז, עומדים קולותיהם של המצביעים העצמאיים, שהם ברובם בעלי השקפת עולם מתונה ופרגמטית. בעוד בתקופת הבחירות המקדימות שאף טראמפ לגייס את תמיכתו של הגרעין הקשה במפלגה הרפובליקנית, ולשם כך נקט עמדות נחרצות ובלתי מתפשרות בכל המישורים, היום עליו לשכנע פלח שונה של מצביעים להצטרף למחנהו כדי לשבור את השוויון במדינות המפתח ולזכות בניצחון. לדאגתו, קבוצה זו של בוחרים עשויה בסופו של דבר להעדיף את עמדותיה הזהירות (מדי) של קלינטון על פני לוחמנותו של טראמפ בזיקה למאבק בטרור, אם אכן יתמיד בגישתו המקורית.
החודשים הבאים יבהירו אם אכן יעבור טראמפ תהליך של התמרכזות, ואם סוגיית המלחמה בטרור תידחק לשולי השיח הפוליטי ביום ההכרעה בקלפי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו