מצעד הגאווה: לקבל את האחר, מכל צד

מצעד הגאווה, שאמור להתרגש על תל אביב מחר, מעורר בכל שנה אמוציות בקרב יחידים, קבוצות ומגזרים בחברה הישראלית. מחד, זהו אירוע שמעלה על נס את הזכות לאהבה, וחוגג את הערך של חופש הפרט ושאר חירויות האזרח, ומאידך, מדובר במפגש טעון בין תפיסות עולם, עם פוטנציאל להפוך למפץ גדול.

בחברה הישראלית המשוסעת והשבטית, רבים סובלים מיחס פוגעני ומשפיל בשל החיצוניות שלהם: הומוסקסואלים סובלים לא אחת מדעות קדומות, אבל גם נערים ממוצא אתיופי נחשדים ומוטרדים על ידי שוטרים רק משום שהתיישבו כחבורה על ספסל בגינה הציבורית ועוררו בתושבי השכונה השלווה תחושת איום. תופתעו לדעת שסטטיסטיקות ומחקרים מגלים כי הגורם המופלה ביותר בהיבט של קבלה למקום עבודה בישראל הם גברים חרדים עבדקנים, גם אם הם בעלי השכלה אקדמית או הכשרה מקצועית רלוונטית, אך ורק מפני שהם מעוררים תחושת אי נוחות ומאיימים בעצם נוכחותם על ההרמוניה שנוצרה מבחינת הרכב שאר העובדים.

מצעד הגאווה נותן ביטוי ויזואלי לפער העמוק בין תפיסת עולם שמרנית לתפיסת עולם ליברלית ולכן הפך לסמל המאבק, הן מצד החברה הקווירית והן מצד הגורמים השמרניים בחברה. אבל כשם שאין לנו זכות לערער על הרצון של האדם החילוני להתאהב ולהתחתן עם מי שחשקה נפשו, כך יש לנו חובה להבין את הרגישויות של העולים מאתיופיה, החרדים מבני ברק, המזרחים מצפון אפריקה והמתנחל מהשומרון.

מי שיביט ממעוף הציפור בחברה הישראלית יבחין שחוסר הסובלנות מצוי בכל מקום, שהשונות נתפסת כאויבת של הסדר הטוב ובמקום לראות בה גורם מעשיר ומפרה, היא מסווגת כאיום. היא מבודדת את הפרט מהכלל ומייצרת קבוצות חברתיות שלא מודעות לכך שהן עוברות תהליך של "גרופ סינקינג" כך שאין תנועה וזרימה של מחשבות ורעיונות, וכתוצאה מכך נוצרת תקיעות מחשבתית בכל מיני היבטים - תרבות, אמנות, חינוך, דת וכו'.

אנו סבורים ששונות מכל סוג היא גורם מאתגר וממריץ להתפתחות של חברה ומדינה - חברות שחשופות להטרוגניות יודעות להסתגל לתהליכים המואצים שעוברים על העולם הרבה יותר בקלות. הן יודעות לאתר פתרונות למצבים חברתיים ואזרחיים ומשדרגות את התרבות והאמנות ואת השיח בתוכן.

הדרך של החברה הישראלית לתפיסת עולם פלורליסטית עוד ארוכה, ורציחתה הנוראית של הנערה שירה בנקי במצעד הגאווה בירושלים אשתקד מוכיחה שעדיין לא יצאנו מכלל סכנה. מסיבה זאת, קשה להצדיק את המתנגדים למצעד שכולו אומר סובלנות, אבל יש לזכור שאלה המצדדים בתפיסה הליברלית עלולים באותה מידה להפגין שמרנות ודעות קדומות כלפי קבוצות ומגזרים אחרים. כיחידים וכחברה, עלינו לזכור שעקרון הסובלנות לא מתקיים רק עבור צד אחד של המתרס.

מצעד הגאווה הוא הזדמנות לחשבון נפש אישי וחברתי וקריאה לכל אחד מאיתנו לחפש בתוכו את החלק שמבוהל ומבועת מתפיסות שחותרות תחת האמונות שלו ולהשקיט אותו. זה חשוב ברמה הפרטית כדי שנהיה בני אדם פתוחים, סובלניים ומעניקים יותר לזולת, וזה קריטי וחיוני עבורנו כחברה רבת רבדים, הנלחמת על קיומה מחוץ, וזקוקה לשקט נפשי מבית.