לקראת סדר אזורי חדש

בשבועות האחרונים פועל נשיא מצרים, עבד אל־פתאח א־סיסי, בלא לאות כדי לקדם, בגיבוי ובתמיכה של ערב הסעודית, מהלך מדיני שמטרתו כינון ערוץ הידברות בין ההנהגה הישראלית לזו הפלשתינית, במטרה להבטיח את הרגיעה בשטחי הרשות ואת המשך התיאום הביטחוני בין הצדדים. מטרתו של מהלך מצרי־סעודי זה אינה ממוקדת, עם זאת, רק או בעיקר בערוץ פלשתיני, אלא הוא נועד, ובכך ייחודו וחשיבותו, להניח את היסודות לכינון מסגרת לשיתוף פעולה אזורי עם ישראל מול האתגרים שעימן מתמודדות מדינות האזור.

פעלתנות מצרית ואף סעודית זו היא עדות נוספת לשינוי האסטרטגי שהתרחש באזורנו בשנים האחרונות. אחרי הכל בעבר, בכל עת של משבר מבית, היו מנהיגי ערב נוהגים להפנות את אור הזרקורים לעברה של ישראל, ובעבר הרחוק אף לחמם את הגבול עימה במטרה להסיח את תשומת לב דעת הקהל המקומית מן הבעיות מבית. גם כיום, נוכח האתגרים מבית, נושאות מדינות ערב עיניהן לעבר ישראל, אבל לא עוד כשק חבטות שבו חובטים כדי לשחרר קיטור ולרכך את דעת הקהל המקומית, אלא נהפוך הוא - כבעלת ברית שעימה אפשר לשתף פעולה ובה אפשר להסתייע לצורך התמודדות עם האתגרים הרבים הניצבים לפתחן של מדינות ערב.

מצרים ניצבת בפני איום גובר של טרור איסלאמי רדיקלי בדמותה של שלוחת דאעש בחצי האי סיני. איום זה מחלחל אט־אט אל תוככי מצרים, כפי שמעידה שורה ארוכה של פיגועי טרור בלב מצרים גופא, להבדיל מסיני. בד בבד מוסיפים "האחים המוסלמים", בגיבוי ובתמיכה של חמאס, להטיל צל כבד על מאמציו של א־סיסי להבטיח יציבות פוליטית ושגשוג כלכלי מבית. נוכח כל זה, בולטת הכתף הקרה שמפנים האמריקנים למשטרו של א־סיסי בשעתו הקשה.

סעודיה מצידה ניצבת כיום בקו האש האיראני ובעימות ישיר עם טהרן, ולא כבעבר בעימות באמצעות שליחים. היחסים בין שתי המדינות נותקו והן שקועות כיום במאבק בתימן, חצרה האחורית של סעודיה, שבה ביססו לעצמם האיראנים אחיזה, וכמובן בשדות הקרב בעיראק ובסוריה. דאעש מצידו אינו עושה הנחות לממלכה הסעודית ואף הוא פועל במאמץ לערער את היציבות בה.

• • •

עתיד האזור כולו מונח אפוא על כף המאזניים - בין שאיפות הגמוניה של איראן לבין סכנת דאעש. נוכח מציאות זו גוברת חשיבותה של ישראל. ואכן מאמציהן של מצרים ושל סעודיה אינן מכוונות כבעבר, כפי שהיה המצב בשנות השבעים של המאה הקודמת, להסיר איום של מלחמה אפשרית העלולה לערער את היציבות האזורית. אף התקדמות בשאלה הפלשתינית אינה מהווה יותר את מטרת־העל. הפעם מדובר בשיתוף פעולה מקיף ועמוק בכל האמור בהתמודדות נוכח האתגרים לביטחון וליציבות האזור.

את זאת הבינו הירדנים זה מכבר. אחרי הכל, ירדן תלויה כיום בישראל לצורך אספקת מים לשתייה, וכן גז משדות הגז שהתגלו לחופי ישראל. אפילו נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, פועל כיום במרץ לחמם את יחסי אנקרה וירושלים נוכח איום הטרור הגובר מצד דאעש, והסכנה היא כי איראן ורוסיה תחוללנה מהפך בזירה הסורית שבה השקיע ארדואן הרבה ממרצו בשנים האחרונות.

למצרים ולסעודים אין פתרון קסם לסכסוך הישראלי־פלשתיני וגם לא לסכסוך הפלשתיני־פלשתיני בין חמאס לרשות ברמאללה. אבל מכיוון שמדובר בסוגיה שעודנה בעלת חשיבות בהיותה המכנה המשותף הנמוך בעבור דעת הקהל הערבית שסביבו אפשר להתאחד, יש חשיבות בהשגת רגיעה בזירה זו. אבל מבחינתן של מצרים, סעודיה, ירדן ובעתיד גם טורקיה, המטרה היא מרחיקת לכת יותר מבעבר, ואפשר שהרבה יותר מציפיותיה של ישראל עצמה, הגם שהשאלה הפלשתינית תוסיף למנוע הפיכת ברית אינטרסים חשאית זו להסכם נישואים לכל עניין ודבר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו