מה צריך לעשות ליברמן כדי לזכות מחדש בתעודת כשרות של השמאל? • ממתי בדיוק שפל באבטלה הוא דבר טוב? • ומה הקשר בין מורשת הפלשתינים, לכלוך וכפר נידח ברומניה?
בקושי עברה שנה מאז ספרו את אביגדור ליברמן בחישובים של הרכבת קואליציית שמאל בראשות יצחק הרצוג, לצד שלי יחימוביץ', הרשימה הערבית המאוחדת ומרצ. טובי פרשנינו ישבו באולפנים, ציירו עיגולים עם פלחים וסיכמו את מספר הח"כים שיוכלו להעניק להרצוג את לשכת ראש הממשלה. כמי שהיו עדיין תחת האופוריה של הניצחון של הרצוג בסקרים, הסבירו שאם ליברמן ה"פרגמטי" יעשה את המצופה ממנו ויצטרף לקואליציה בראשותו של יו"ר העבודה, אזי סוף־סוף נקבל את הממשלה שאותה אנחנו צריכים.
כל זה היה רק לפני שנה. ליברמן היה רצוי בסלונים של השמאל. הוא היה התקווה להעביר מצביעי ימין אל השמאל.
אלא שלמרבה הצער, בסופו של מסע בחירות שנוהל תחת הסיסמה "זה או ביבי או אנחנו", התברר שהבוחרים חשבו שאם זו הברירה, אז לא אנחנו. מנגד, היה אפשר להתנחם בכך שליברמן אמנם לא כיכב בקואליציה של הרצוג, אבל גם לזו של נתניהו הוא לא הצטרף.
מסיבה זו הוא היה עדיין רשאי לתלות בלשכתו תעודת כשרות שעליה חתומה מועצת גדולי התורה של השמאל, אבל לא עוד... השבוע הושלם המהלך שקבעו הבוחרים, וכיוון שליברמן הצטרף לממשלת נתניהו, נשללה ממנו תעודת הכשרות והוא נדחף לפינת הקיצוני הימני ההזוי.
התמיהה על כך שאותו ליברמן תויג כ"פרגמטי" כאשר הביאו אותו בחשבון לקואליציית שמאל, אבל נהפך לקיצוני והזוי רגע אחרי שהצטרף לקואליציית נתניהו, יכולה להיות מובנת, אם נזכור שהכל תלוי בנקודת המבט, כפי שאנו יכולים ללמוד הן מפיזיקת הקוונטים והן מהסיפור על אותו נהג שדהר בכביש במהירות של 200 קמ"ש. לפתע ראה מולו על הכביש נחליאלי עם כנף שבורה מדדה על הכביש. הוא ניסה לבלום בשנייה האחרונה, כדי לא לדרוס את הציפור, אבל איחר.
הנהג עצר בשוליים, יצא מהמכונית והרים את הציפור הפצועה וחסרת ההכרה. מעיניו זלגה דמעה. הוא הכניס את הציפור לקופסה שהיתה במכוניתו, נסע לווטרינר וביקש ממנו לטפל בציפור. הווטרינר טיפל בפצעיו של הנחליאלי, ואמר לנהג, "תן לו מים ואוכל ונראה מה יקרה".
הנהג קנה כלוב, שם בתוכו את הנחליאלי, שם לו מים ואוכל, והנס קרה: אחרי כמה ימים הציפור התעוררה. כשהנחליאלי התעורר, הוא הביט סביבו וגילה שהוא נמצא בתוך כלוב ואמר לעצמו, "וואו, אני לא מאמין שחטפתי כלא, כנראה שהרגתי את הנהג".
הגענו לתחתית
השבוע הוברר שוב עד כמה ממשלת הליכוד הורסת את המדינה. הנתונים שפורסמו השבוע אמרו שהאבטלה ירדה לשפל שלא היה כמוהו 33 שנה, פחות מ־5%. לכאורה, מדובר בנתון מעודד המצביע על חוזקה של הכלכלה הישראלית ועל מצבם הטוב של הישראלים. אלא שהנתון הזה מטעה. יש לזכור שמדובר בשפל - ושפל זה רע. אל תיתנו לעובדות לבלבל אתכם.
שואב אבק במוזיאון
המוזיאון למורשת הפלשתינית נפתח בביר זית, כזכור בלי שום מוצג. גיוס מומחים שימציאו מורשת נמשך, כדי שיהיו מוצגים: אולי כמה סכינים, כמה אבנים ובקבוקי תבערה, אולי שרידי מטען. אל תדאגו, ימציאו וימצאו משהו.
כל זה מזכיר אגדת עם רומנית על מנכ"ל מפעל לשואבי אבק, שלא היה מרוצה ממנהלת השיווק שלו ויום אחד הודיע לה: "אני אחליף אותך במסע המכירות הבא ותראי כמה אני אצליח למכור. אני אצא דווקא לאחד הכפרים הנידחים במדינה, שבהם מעולם לא ניסית למכור את שואבי האבק שלנו".
המנכ"ל יצא למסע והגיע לכפר מבודד. כשראה עד כמה הכפר מלוכלך, החל להתלהב כיוון שהיה בטוח שבמקום כל כך מוזנח יצליח למכור הרבה שואבי אבק. הוא דפק על הדלת של הבית הראשון שראה. את הדלת פתחה לו אישה. הוא הציץ לתוך הבית וראה שהוא מלא לכלוך, מה שמאוד עודד אותו.
"יש לי משהו שישנה לך את החיים", אמר לאישה, "מעכשיו לא תצטרכי לעבוד קשה בלנקות את הבית, הרשי לי להראות לך מה עושה המכשיר הזה שהבאתי. קוראים לו שואב אבק".
האישה הביטה במנכ"ל ואמרה: "אני לא רוצה שום שואב אבק".
המנכ"ל לא ויתר: "אין לך מושג עד כמה המכשיר הזה ישנה לך את החיים".
אבל האישה בשלה: "אתה לא יכול לשנות לי את החיים וגם לא המכשיר שלך".
המנכ״ל המשיך להתעקש: ״עכשיו את חושבת שאת לא צריכה את שואב האבק הזה, אבל בעוד כמה רגעים תשני את דעתך".
האישה נראתה כמי שמאבדת את הסבלנות. "הבן", אמרה למנכ״ל, ״אין לי מה לעשות עם שואב האבק שלך״.
אך המנכ"ל בשלו: "אני אוכיח לך שאת טועה".
הוא חיפש את פח הזבל שעמד בחוץ, גרר אותו פנימה ושפך את כל תכולתו על הרצפה. האישה עמדה מולו בהלם.
המנכ"ל אמר בקול רם: "עכשיו שימי לב, אם בתוך חמש דקות שואב האבק שהבאתי לא מנקה הכל, אני מתחייב לאכול את כל הלכלוך ששפכתי עם כפית".
האישה החלה לצאת החוצה, והמנכ״ל צעק: "חכי חמש דקות, לאן את הולכת?"
האישה ענתה: "לבקש בשבילך כפית מהשכנה".
המנכ"ל: "אבל למה?"
האישה: "כי בכפר שלנו אין חשמל".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
