משה (בוגי) יעלון מסיים תפקיד כשר ביטחון. מעבר לצלילים הצורמים של מהלך ההחלפה, מן הראוי לציין מה משאיר אחריו שר הביטחון לאחר שנים.
יעלון היה משרי הביטחון שצמחו במערכת הצבאית. בסופה של הדרך הארוכה, בה פיקד על יחידות צבא בכול הרמות, הוא היה הרמטכ״ל. מדובר אם כן בשר שהגיע עם המון ידע על המערכת, עליה הוא אמור היה לפקח מטעם הממשלה ואשר אותה הוא צריך היה לייצג בממשלה. הוא הכיר את השפה והמושגים, אבל צריך היה להוכיח שאינו ״רמטכ״ל על״ - הבקיא בפרטים, אלא שר הביטחון - המתווה את הכיוון.
הישגו הגדול ביותר מבחינה זאת הוא ההסכם עם שר האוצר לתקציב מובטח ומסודר לחמש השנים הקרובות. ההישג גדול עוד יותר כי בניגוד לעבר הוא הושג ללא השמצות הדדיות. כל מי שמכיר את מאבקי העבר, ואת המחיר העצום ששילם צה״ל במוכנותו ובבניית יכולותיו ארוכות הטווח בהיעדר תקציב מוסכם, יודע להכיר בערך ההישג הזה. שותף לו שר האוצר, אך מנקודת ההסתכלות של הצבא זה וודאי אחד ההישגים החשובים של שר הביטחון.
בשתי נקודות הכרעה חבר שר הביטחון לרמטכ״ל ולראש הממשלה ויחד הם הובילו שימוש מדויק בכח ומנעו התלהמות והדרדרות בעקבות כך. הזהירות הזאת בלטה מאד ב״צוק איתן״, כאשר יחד הם בלמו את הקריאה לכיבוש עזה. הם הבינו היטב שאין דרך למוטט את חמאס, חוץ מאשר כיבוש מלא או הפצצות חסרות רסן שהיו שולחות את ישראל אל בית הדין הבינלאומי ללא הגנה של ממש. מול גל ״טרור הסכינים״, הם מנעו מימוש הצעות חסרות תכלית כמו עונש מוות למחבלים או גרושים המוניים, ולכאורה כיבוש מחדש של שטחים שממילא צה״ל פועל בהם על פי צרכיו. בכול ההחלטות הללו, שבמרכזן שימוש מושכל בכוח כדי למנוע שפיכות דמים מיותרת והדרדרות מזיקה, היה שר הביטחון דמות מרכזית, חלק מהשלישיה המובילה, כמי שעומד בין קצה הפרמידה המדינית - קרי ראש הממשלה, ובין מי שבקצה הפרמידה הצבאית - קרי הרמטכ״ל. הם חשבו ופעלו יחד, ובמבחן התוצאה, בשני המקרים, נראה שהם עמדו בצורה טובה.
עדיין נותרה פתוחה שאלת המוכנות של צה״ל לטפול במנהרות ב״צוק איתן״, היו מי שטענו שהצבא לא היה מוכן לכך, גם לאחר שראש הממשלה קיבל את ההחלטה לטפל בהן בימים הראשונים למבצע, ועניין זה דורש בדיקה. אני מאלה שחושבים שכל עניין המנהרות קיבל נפח מוגזם, אבל אין זה מפחית מהצורך לברר עד כמה היה צה״ל מוכן לאתגר.
יעלון גם הצליח לקיים יחסי עבודה טובים עם הפנטגון. כמערכת הקשורה מאד, ובנושאים מסוימים אפילו תלויה ביחסים עם ארה״ב, יש לכך חשיבות גדולה ביותר. העובדה ששרי ההגנה האמריקאים ראו בו שותף אמין היא בעלת ערך כשלעצמה, כי בתוך מתווה היחסים שנקבע באופן עקרוני על ידי הבית הלבן, יש מקום נרחב להחלטותיהן של אותם שרי הגנה. יעלון ביסס איתם את היחסים המיוחדים שיש בין ישראל לארה״ב בתחום הביטחוני.
יעלון נכנס למשרד הביטחון עם הרבה מאד נסיון, והוא עוזב עם נסיון עשיר עוד יותר. חייבת להימצא הדרך להעברת חלק מניסיון זה לשר שייכנס למשרד, הוא חסר אותו מאד.
הכותב הוא אלוף במיל. כיום חוקר במכון בגין סאדאת ולשעבר היועץ לביטחון לאומי לראש הממשלה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו