מתמטיקה: להרוויח מהאתגר
,עודכן
בחינת הבגרות במתמטיקה, שתיערך מחר, נחשבה תמיד לאחת מבחינות הבגרות הקשות והמאיימות ביותר. מאז ומתמיד חוששים תלמידים מלימודי מתמטיקה. לרבים מספיק לשמוע את המונח "חמש יחידות במתמטיקה" כדי להיבהל, לגלות חוסר ביטחון בעצמם וביכולתם ולברוח אל רמה נמוכה יותר, אל אזור הנוחות הקל והמוכר. בבית הספר שבו אני לומדת, חמש יחידות במתמטיקה נחשבו תמיד ליעד בלתי מושג שרק יחידי סגולה מסוגלים לו, אם בכלל.
בתחילת כיתה י' שובצתי בכיתה של חמש יחידות והרגשתי גאה מאוד. באותה שנה הסתדרתי מצוין - הבנתי את חומר הלימוד, הצלחתי להתמודד עם שיעורי הבית, וגם במבחנים הלך לי לא רע. הכל היה מעולה, עד שהגעתי לכיתה י"א. כבר בתחילת השנה הבנתי שלא רק אני גדלתי, גם החומר הנלמד עלה מדרגה; מעגלים, משולשים, זהויות טריגונומטריות ומשפטים בגיאומטריה - הכל התחיל להיות מסובך ומורכב יותר. הציונים לא היו בשמיים והבנתי שאני צריכה להתחיל להשקיע כפליים; לוותר על בילויים עם חברים, לוותר על זמן איכות עם המשפחה, להתרכז במתמטיקה ולהשקיע בזה את כל מאמציי.
היו פעמים שבהן למרות כל ההשקעה, למרות כל השעות המאוחרות שבהן למדתי ופתרתי תרגילים - נכשלתי. הרגשתי כאילו כל מה שבניתי נהרס. לא פעם בכיתי ונשברתי בגלל מבחן. עכשיו, כשאני מסתכלת לאחור, אני מבינה שכל הכישלונות האלה עזרו לי להתקדם ולהצליח. כל הבכי והכעס, כל הרגעים שבהם הפניתי אצבע מאשימה כלפי המבחנים המכשילים, כלפי שיעורי הבית שרק הולכים ונערמים, ובעיקר כלפי עצמי, הם הרגעים שבהם למדתי להרים את עצמי, להתעקש ולא להיכנע.
חמש יחידות במתמטיקה לימדו אותי שלא הכל בא בקלות בחיים ולא תמיד מצליחים. החוכמה היא לדעת לקום ולא להישאר על הרצפה. כמובן שהאמונה והרצון לבדם אינם מספיקים. חשובה גם ההשקעה והסביבה התומכת. ה"סביבה" שלי היתה המורה שלי למתמטיקה, שהאמין בי לאורך כל הדרך ולא פעם נשאר איתי בבית הספר עד השעות המאוחרות של הלילה, ללמוד ולתרגל. גם המשפחה שלי תמכה בי ועודדה אותי ברגעים הקשים, והזכירה לי כל הזמן שאני יכולה ומסוגלת.
לא פעם שאלו אותי למה אני עושה את זה לעצמי. למה אני מתעקשת להישאר בחמש יחידות ולהתאמץ כל כך, כשאני יכולה לרדת לארבע יחידות ולהצליח בקלות, בלי להישאר ערה כל הלילה, בלי דמעות של תסכול, בלי ארוחות צהריים כשביד אחת עיפרון ומחק וביד האחרת מזלג וסכין?
התשובה שלי היא שחמש יחידות במתמטיקה הן מפתח לחיים. לא מכיוון שהן יסייעו לי להתקבל לאוניברסיטה נחשבת, לא בגלל שיסתכלו עלי בזכותן בעין אחרת, אלא בזכות השיעור שזה נתן לי לחיים; איך להאמין בעצמך, איך להתמודד עם מצבי לחץ, איך לשאוף הכי גבוה שאפשר, איך לסמן מטרות ולא לוותר עד שמגיעים אליהן. איך להשקיע בלי גבול - וליהנות מהתוצאות.
מחר אגש בשמחה לבחינה ברמה של חמש יח"ל. אל תברחו מאתגרים. תלמידים יקרים, אני קוראת לכם: אם אני הצלחתי - גם אתם יכולים.
הכותבת היא תלמידת כיתה י"א, תיכון אורט ספיר, ירוחםטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו