לשמור על צה"ל – בלי ימין ושמאל

מינוי של ליברמן לשר הביטחון, הגם שיכול לחזק ממשלה ימנית בפועל, אינו ראוי לתמיכה ימנית אוטומטית. לעיתים צריך דווקא הקול השפוי מימין להישמע, ונותר רק להצטער שלמעט בני בגין, כולם נדמו. דומה הדבר לבחירתו של עמיר פרץ לראשות מפלגת העבודה בזמנו. המאורע לווה במחשבה השגויה שעל המזרחים להצביע לו ולמפלגת העבודה, רק משום שהעמידה בראשה מנהיג מזרחי. כאילו שמזרחיות היא תנאי מספק. גם היום ראוי שבימין לא יחגגו את מינויו של ליברמן רק משום שהוא "ימני". איננו עדר של שוטים, גם לנו יש סט של ערכים ועקרונות שהיינו רוצים לראות בנציג כה בכיר בממשלה.

אכן, לא כל שר ביטחון חייב להגיע מן המערכת הצבאית. אבל רקע ביטחוני חשוב שיהיה. משה ארנס, למשל, הגיע עם ניסיון רב בוועדת החוץ והביטחון, ועמיר פרץ, למרות כשלי מלחמת לבנון, חתום על כיפת ברזל. ליברמן, בעמדותיו המיליטנטיות, סבור שהוא יודע יותר טוב מהצבא כיצד לנהל מלחמה.

ליברמן אמנם מוצג כאיש ימין, אבל משום מה אנחנו קונים את המעטפת הזאת פעם אחר פעם, גם כשבפועל חבר לשמאל באופן מובהק. הוא היה זה שהכשיר את השרץ של ממשלת אולמרט כשכמעט נפלה אחרי מלחמת לבנון השנייה. באותה הזדמנות הוא גם לא התנגד לחלוקת ירושלים ואמר שלא פיללנו לשכונות הקצה שלה. וזה גם אותו ליברמן שהשמאל חיבק לפני הבחירות האחרונות, מפני שסירב לתמוך בנתניהו ולרגע נדמה היה שיצטרף לקואליציה בראשות הרצוג. יתר על כן, גם אם ליברמן היה "ימני למשעי" וגם אם היה מייצג אידיאולוגיה סדורה יותר, משרת שר הביטחון דורשת הרבה יותר מזה, ואולי אפילו באופן הפוך לכך - נדרשות ממלכתיות ואנטי־פוליטיזציה מימין או משמאל.

צה"ל עבר שינויים רבים בעשורים האחרונים, וכן מעמדו בחברה הישראלית אינו מובטח כפי שנהגו לחשוב בעשורים הראשונים של קיומה של המדינה, בייחוד לאחר משבר מלחמת לבנון הראשונה. ההגמוניה נסדקה, מימין ומשמאל, בין שעל ידי אלו שזעקו אנטי־מיליטריזם ובין שעל ידי אלו שטענו מנגד. כך או כך, הזיהוי הממלכתי־לאומי של הצבא, שנמתח בין תפיסות פוליטיות שונות, נחלש.

והנה אחרי כל מלחמה נדמה שעוד לבנה משתחררת מן הקיר האיתן. בצד ביקורת לגיטימית כלפי הדרג המדיני, מתגבר הניסיון לפוליטיזציה של הצבא. ולכן מי שבאמת חפץ ביקרו של הצבא אינו צריך להפכו ל"ימני יותר", שהרי זה יהיה ניצחון פירוס. החצר הפרטית של האחד היום בנקל תהפוך לחצר הפוליטית של האחר מחר. ומעל הכל, האמון של רוב העם, הרוב הציוני הממלכתי, במערכת הביטחונית ייחלש. בסופו של תהליך, תהיה זאת מנחה נוספת שהימין יגיש דווקא לאותם גורמים קיצוניים משמאל, החפצים לפגוע בלגיטימיות של צה"ל בישראל ובעולם.