מותר לאישי־ציבור, אסור לקצינים במדים

נאום שלהי יום העצמאות שנשא אמש משה (בוגי) יעלון הכיל כמה מרכיבים עקרוניים שהם בבחינת נופת צופים, אשרור לתפיסתו של דוד בן־גוריון את מהות צה"ל בתחום הרוחני והמוסרי. גם זקיפות הקומה שדרש מן הלוחמים לעמוד על דעתם נוכח אקסיומות סותרות המקובלות על הפיקוד הבכיר והדרג המדיני. זה היה נאום של אוויר פסגות, שהזהיר מפני חדירת מרכיבים קיצוניים המסכנים את שלטון החוק וכבוד האדם. רק שריחפו עליו שתי עננות.

הראשונה היא שחופש הבעת הדעה, אשר צה"ל אכן הקפיד על מימושו מאז עוצב בידי בן־גוריון ואילך, אינה יכולה לגלוש לתחום הפוליטי. יש אמירות המותרות לכל איש ציבור ולאזרח מן השורה, אך קצינים במדים אינם יכולים להביען. קצין הנואם מטעם צה"ל אינו רשאי לתקוף במסגרת תפקידו את החלטת בג"ץ להרוס מבנים בלתי חוקיים בעמונה, או לקרוא לממשלה לספח את יהודה ושומרון. זה מחוץ לתחום.

טוהר הנשק? כבוד האדם? קבלת האחר? זכותו לשוויון? ערכים נעלים אלה שהזכיר אתמול יעלון הם אבני יסוד שצה"ל צריך לקדם ולא רק לקבל. זה חלק חשוב אך מוסכם בנאומו של שר הביטחון.

העננה האחרת היא שהדברים נאמרו על רקע המחלוקת המסרבת להימוג בין בנימין נתניהו לבין יעלון באשר למשמעות דבריו של האלוף יאיר גולן ביום השואה. ההשוואה של גולן שגויה במהותה מפני ששום חוליגניזם הנעשה בידי טרוריסטים, ואפילו מקבל רוח גבית מבצלאל סמוטריץ', אינו דומה כהוא זה לטרור נגד מיעוטים, שמתבצע בידי הממסד ובהוראת המנהיג כפי שאירע בגרמניה בשנות ה־30.

נתניהו העיר לו נכון ושגה כאשר חזר על כך בפורום מפלגתי (שרי הליכוד) והיטיב לעשות באומרו כי זה "מאחורינו", אך אמש חודשה המחלוקת בתגובת ראש הממשלה לנאומו של יעלון. המסקנה העולה מכך היא שנפערת אי הבנה בין שני האישים, ונאום גולן אינו יותר מהקולב שעליו הם תולים את ההתמודדות ביניהם.

על מה תחילת המחלוקת? על ההתקפות מימין על יעלון ועל דרישת בית הדין של הליכוד לדון במדיניותו הביטחונית במוסדות המפלגה ועל הדגש ששם אמש בדברי תודתו לברק אובאמה. אפשר לזהות רחש ועצבנות מה ביחסי שני האישים על רקע השמועות המלוות את הדיווחים על הצטרפות העבודה או ישראל ביתנו לממשלה, והשינוי שעשוי להיגרם עקב כך בחלוקת התיקים. מזג האוויר הפוליטי שרבי ואביך.