היעד: להקל על ההורים השכולים לעת זקנתם

מדינת ישראל חוגגת 68 שנה, בעוד שנתיים נוכל לברך כולנו - "70 לשיבה". אכן. המדינה שלנו כבר אינה צעירה. אנחנו, משפחת השכול המורחבת, גדלים וצמחים איתה, מתפללים להצלחתה ומקווים בכל יום כי צוואת הבנים שנפלו לא תהא לשווא.

אנחנו לוקחים חלק בשגשוגה ובפיתוחה של המדינה, מתמלאים גאווה על המדינה שיכולה לאתגרים המורכבים, זו הנאמנה לשמירה על ערכיה ועל עקרונות היסוד של המדינה שעליה נלחמו בנינו - מדינה יהודית ודמוקרטית.

מדינת ישראל הגיעה להישגים גדולים בתחום המדע, הבריאות, ההיי־טק והעתידנות. עם זאת, ישראל גם מתבגרת לה ועימה מתבגרים להם ההורים השכולים, אלו שנתנו למדינה את דם טובי בניה, כדי שזו תוכל לחיות את ההווה ולדמיין את העתיד.

בעוד כולנו עסוקים במלאכת תכנון העתיד, חשוב לשים דעתנו אל העבר. שם חיים אלפי הורים שכולים שחצו את גיל ה־80. הם איבדו את הבנים בדור המלחמות הגדולות של ימי הקמת המדינה, מלחמת העצמאות, קדש, ההתשה, ששת הימים, מלחמת יום כיפור, וגם לבנון הראשונה.

רבים מאותם הורים שכולים איבדו את בניהם עת היו צעירים, יפי הבלורית והטוהר ממש. אם תשימו מבטכם אליהם, תגלו כי שיבה כבדה כבר ניכרת בשערם. אותה שיבה שגם ניכרת בשיפולי הדגל, הלבן שעוטף את מגן הדוד.

ההורים השכולים הנמנים עם האוכלוסייה המבוגרת במדינה מוצאים עצמם, כמו ניצולי השואה והסבים והסבתות שלנו, נלחמים את מלחמתם העיקשת לחיים. המציאות הלא פשוטה שעימה מתמודדת אוכלוסיית הגיל המבוגר בישראל ובעולם היא דבר שחשוב לשים עליו דגש.

חשבתי פעם (יותר נכון ייחלתי), שאולי הזיקנה פוסחת במעט על מי שאיבד את היקר מכל. לצערי, התבדיתי. הזיקנה נותנת את אותותיה. בישראל חיים אלפי הורים שכולים, חלקם התאלמנו כבר מבן הזוג או מבת הזוג שהיו למשענת לאורך השנים הרבות. הם חיים עם התקווה שהזיכרון ומורשת הבנים יונחלו גם לדורות הבאים, עת הם ילכו לבית עולמם.

אנחנו, בארגון יד לבנים, החלטנו לציין את שנת 2016 בסימן הגיל השלישי. אנו מקיימים שורה של פעולות המבקשות להקל במשהו על ההורים השכולים על מנת לייצר עבורם מציאות נוחה וטובה יותר.

זהו יעד מרכזי שהצבנו לעצמנו בארגון. כולי תקווה כי נצליח לרתום את כל הכוחות במדינה כדי שההורים השכולים בישראל יוכלו לרוות נחת בשנותיהם האחרונות. אני בטוח שאם הבנים והבנות שלנו היו עימנו היום, הם היו רוצים לראות את הוריהם חיים במדינה שבה אפשר להזדקן בכבוד. להורים השכולים, אתם אלו החיים עם הכאב יום־יום, מי ייתן ויום אחד יפוג צערכם, צערנו, ולו ליום אחד.