הקפיטליזם ניצח את ה־1 במאי

1. המחצית הראשונה נראתה כמו נלקחה ממשחק ליגה של שנות השישים, שם אחוות פועלים הכתיבה תוצאות משחקים. הפועל ת"א רוצה פלייאוף, והאחות הירושלמית תקבל בהכנעה פטיש על הראש ומגל על הצוואר. למזלנו, בחיים האמיתיים הקפיטליזם ניצח וה־1 במאי הוא געגוע פאתטי לדיקטטורה כלכלית ומחשבתית, ואת מה שנתנה בראשונה, לקחה ירושלים במחצית השנייה, כשאת העסקה סוגר רולנד כמו איש עסקים קר רוח.

2. בחלקים רבים הפועל ת"א שיחקה הערב כדורסל מרגש. האינטנסיביות ההגנתית, אחוזי הקליעה והתעללות בהולמן בהבאתו לפיק אנד רול נראו כמו טביעת האצבע של אברהמי נטול הקרדיט. לימונד הפך משחקן מוביל לשחקן על, אבל דווקא הבידודים שלו בסוף היו אלה שהוציאו את ירושלים למשחק מעבר של שלשות ונעילות בצבע. גם הדקות שבלאט ואיידן הוכיחו ששחקנים צריכים הזדמנות ומישהו שיאמין בהם, אבל לסגור משחקים צריך גברים, לא ילדים. המישהו הזה הוא אברהמי, וחוסר הסבלנות שנשמע ביציעים כלפיו צריך לקבל פרספקטיבה רחבה יותר. אמנם ניהול הרוטציה ופסקי הזמן צריכים להיות מהודקים יותר, אבל בסופו של דבר ת״א נפלה על קבלת החלטות של שחקנים בפוזשנים מכריעים.

3. ירושלים משייטת בביטחון של אלופה ואלופה שבדרך. הוורסטיליות שיש לפרנקו בעמדות הפנים נותנות לו מרחב תמרון ומגוון אפשרויות רחב. לאורך המשחק פרנקו מנהל דו־שיח עם הרכזים שלו, והסינרגיה הזו מוצאת דרך לצאת ממינוס עשרים לסל ניצחון.