דירוג חופש העיתונות: נתוני הבל

מדד חופש העיתונות העולמי מטעם ארגון "Freedom House" הוריד את דירוג ישראל למדינה שבה חופש העיתונות חופשי למחצה, ניקוד של 32 מתוך 100. הסיבות העיקריות לירידה בדירוג הינן ההשפעה ההולכת וגוברת של העיתון "ישראל היום" ושילוב תוכן שיווקי בעיקר באתר YNET. קשה מאד להבין מדוע התחזקות של עיתון משפיעה על חופש העיתונות. ההיפך הוא נכון, עיתונים חזקים מעודדים את חופש העיתונות.

קשה להאמין כמה עיוורון, אטימות ורשעות יש בכל הנוגע לסיקור תהליכים ואירועים במדינת ישראל, מצד מי שנחשבים נאורים ומקצועיים. להשוות את חופש העיתונות בישראל לזה הקיים במדינות אפריקה, הוא עיוות המציאות. לעולם לא אצליח להבין כיצד בכל מה שנוגע למדינת ישראל ישנה מגמתיות מובהקת. לא ברור לי את מי משרתת הטענה של דיכוי חופש העיתונות בישראל, מלבד את אותם שונאי ישראל שמנסים להציג אותנו כמדינת אפרטהייד חשוכה. יש לי יסוד סביר להעריך כי האינפורמציה ביחס למדינת ישראל נמסרת לעורכי המחקר על ידי אינטרסנטים ישראלים שאנו פוגשים מפעם לפעם, במערכות ציבוריות רבות נגד המדינה שלהם עצם.

אזרחי ישראל יודעים שהם חיים במדינה פתוחה, פלורליסטית שיש בה חופש עיתונות מלא ומובהק. הם מקבלים את מלוא המידע בשוק חופשי של דעות, ואין הגבלה פוליטית כלשהי על פרסום ידיעות ופרשנויות.

כל מי שמעיין בתוצאות המדד מקבל את הרושם שהנתונים על מדינת ישראל נלקחו מכוכב לכת אחר. מעטות מאד המדינות בעולם שבהן קיים חופש עיתונות רחב ומלא, כמו במדינת ישראל. בוודאות ניתן לקבוע שאין אפילו מדינה אחת בעולם המצויה במערכות קיומיות וביטחוניות מתמשכות שבהן יש לכלי התקשורת חופש ביטוי ונגישות מלאים. בימים כתיקונם אין כלל התערבות ממשית של הצנזורה הצבאית. התערבות הצנזורה מתקיימת באופן מוגבל ומידתי רק בימי לחימה ובאזורים המצויים בתוך פעילות צבאית.

אחת הטענות של עורכי המחקר הינה תביעות הדיבה המוגשות בישראל נגד עיתונאים. טיעון הבלי. רק במדינה שיש בה חופש עיתונות מלא מוגשות תביעות דיבה. רק במדינות טוטליטריות לא מוגשות תביעות דיבה כיוון שעיתונאים אינם יכולים לפרסם דברי ביקורת נגד אנשי שלטון. למותר לציין כי רוב תביעות הדיבה נגד עיתונאים נדחות בבתי המשפט.

עורכי המחקר חיים עדיין בעידן הישן. הם כפי הנראה טרם הפנימו את השינויים מרחיקי הלכת בתחום שטפון המידע. כיום העיתונות היא רק גורם אחד בתחום פרסום מידע. הרשתות החברתיות והאינטרנט יוצרות הצפה בלתי רגילה של מידע והעיתונות לא יכולה להרשות לעצמה לפגר אחרי מקור מידע ענק, שבפועל אינו ניתן כלל לפיקוח ממלכתי או משפטי.

אזרחי ישראל הינם צרכנים בלתי נלאים של מידע. אין עוד מדינות בעולם שבהן בכל מחצית השעה משודרים מבזקי חדשות, כשבכל אחד מהמבזקים יש חדשות עדכניות. אין אזרח אחד בישראל שיכול להתלונן על חוסר במידע או שהמידע שהוא מקבל אינו עומד למבחן מתמשך בדעת הקהל ובכל אמצעי המדיה הישראלית.

טענה הבל נוספת היא הטענה שבמדינת ישראל אין חוק שמבטיח את חופש העיתונות. נכון הדבר שבית המשפט העליון בשנות החמישים במאה שעברה עיצב ועיגן בפסק דין "קול העם" את עיקרון חופש הביטוי גם מול אתגרים ביטחוניים. אותו פסק דין, אומץ במלואו על ידי כל רשויות השלטון, ולא נוצר כלל צורך בחקיקה. מוסדות השלטון בישראל כולל הצנזורה הצבאית מכבדים את פסק הדין של בית המשפט במלואו.

הצעתי לכן לא להתייחס ברצינות לתוצאות הדירוג של מדד חופש העיתונות. התקשורת בישראל איננה בסכנה, היא נושמת חיה ובועטת. ישראל היא דמוקרטיה מובהקת פתוחה וחופשית, שמאפשרת לפרסם כל דבר כולל דירוגים מוטים שאינם מבטאים מציאות אקטואלית.