"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הסרת את הכיפה? תשלם!

,עודכן

היום גיליתי שאולי אני נראה כמו כולם, משלם מיסים כמו כולם, אבל אני שונה.

נפלה בידי הזכות להיות מתוך מיעוט במדינה אשר חוק הגנת הילד לא חל עליו. גיליתי שמבחינת מדינת ישראל, כבר בגיל 3 הייתי צריך להחליט לאיזה בית ספר ללכת. גיליתי שאם לא לימדו אותי בבית הספר כפי שהחוק קובע (לימודי ליב"ה), אין בידי הממשלה אחריות לאכוף את חוקיה, (מעניין למה המדינה מעסיקה פקחים בעניין), ושאף אחד לא יאמר לי שהמדינה לא יודעת דבר בעניין כאשר היא מממנת בהמשך לימודים משלימים לחרדים בגלל העדר לימודי יסוד! כן קראתם היטב. אך בנוגע אליי, האחריות הבלעדית היא על הוריי ששלחו אותי לאותו בית ספר (אחרי התייעצות איתי כמובן). גם אני התבלבלתי.

אני ק' (השם המלא שמור במערכת). יצאתי בשאלה לפני כשלוש שנים. מאז לא נחתי לרגע אחד, הלכתי והשקעתי כסף וזמן לא כדי להשלים אלא כדי להתחיל בגרויות. אתם בטח אומרים "נו, הרבה אנשים משלימים בגרויות לבד”, אבל ההבדל הקטן הוא שאני תחלתי את התהליך מעמדת נחיתות בלתי ניתנת לגישור, כשאפילו חילוק ארוך הוא כבר בבחינת הלא נודע בשבילי. וכך, בגיל 24 במהלך שמירה על עמדה מרוחקת איפשהו בדרום הרחוק, מצאתי את עצמי מסתובב ומשנן את לוח הכפל.

הדבר האבסורדי ביותר הוא השוני ביני לבין אחי. כשאחי התבגר והחליט ללמוד מקצוע, מיד התגייסה המדינה, נעמדה על רגליה האחוריות בשביל המסכן, סיפקה לו מכינה קדם אקדמאית והקלות בלימודי התואר, הרבה מעבר למוסד מיוחד לחרדים.

המעניין הוא שכשאני רציתי להתחיל ללמוד הגשתי את אותו בקשה למדינה, אך אותה דחו. למה?

הרי קיבלנו את אותו חינוך, גדלנו באותו בית והלכנו לאותו בית ספר. שנינו החלטנו בגיל 23 להתחיל ללמוד, רק שאני בנוסף הורדתי את הכיפה. כלומר – על פי המדינה אינני זכאי לאותן הטבות ועליי להשלים לבד את לימודיי, בטענה שיכולתי להתחיל ללמוד בגיל 18!

המדינה מבינה שבית הספר אותו היא מממנת אינו מלמד לפי חוקי המדינה. המדינה מבינה שאי אפשר שאצליח באותו מידה כנער רגיל בן גילי. לכן, היא פתחה עבורי מוסדות מיוחדים אותם היא מממנת. אך כאשר אני בא בשערי אותו מוסד אינני מתקבל אליו, לא בגלל דרישות ידע מסוימות אלא בגלל חזותי החיצונית כפי שהיא היום.

כן, אני אחד מאותם יוצאים בשאלה שבאו לתבוע את המגיע להם וזו התשובה לה אני זוכה מהמדינה. אותה מדינה שמגילת העצמאות שלה קוראת לקיים "שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה... תבטיח חופש דת, מצפון... ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות מאוחדות...".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מערכת היום

מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.

כדאילהכיר