הצרה הזאת היא שלנו

במאמרו השבוע במדור זה - "הסכסוך ושאר צרות העולם" - מבקש זלמן שובל להוכיח כי טעו מי שטענו שהסכסוך הישראלי־פלשתיני הוא הבעיה המרכזית באזור ושפתרונה יביא מזור לכל העמים החיים כאן. הצדק כנראה איתו. סביר מאוד להניח כי גם כאשר ייחתם הסכם שלום עדיין יאסרו על נשים לנהוג בסעודיה, הכורדים ימשיכו להיאבק למען מדינה והדמוקרטיה לא תשגשג במצרים.

עזר כנגדו יכול שובל למצוא במאמר מעניין שפורסם בסוף השבוע האחרון באתר החדשות הלבנוני "Now" ("עכשיו"), שבו כותבת העורכת כי הדיקטטורים הערבים ניצלו, במשך שנים, את הסכסוך הישראלי־פלשתיני כדי להצדיק את הפגיעה המתמדת בזכויות האדם, והטילו עליו את האשם בכל מדווי ארצות ערב.

מצד אחד, ברור לחלוטין שאין נושא אשר בו קל יותר לשלהב את הרחוב הערבי מאשר העימות בינינו לבין הפלשתינים, וראינו מה קורה בעולם הערבי כשצה"ל פועל בעזה, כפי שראינו מה קורה בקהיר כשאנו נאלצים לעזוב את השגרירות בעור שינינו, לנוכח מתקפת המון משולהב. אז די הגיוני שהאבטלה מדאיגה את הצעירים הערבים יותר מאשר מצוקת הפלשתינים (לפי סקר שאותו מצטט שובל), אבל כדי להוציא מהם את החרון די בתיאורים מדויקים יותר ומדויקים פחות באשר להתנהלות ישראל בשטחים.

אבל נניח לזה. נניח שבאמת העולם הערבי כמעט אדיש לסכסוך שלנו עם הפלשתינים, האם זה אומר שאין לנו צורך דחוף לפתור אותו? הרי מי שמבקשים לשים קץ לעימות המתמשך, יותר מכל סכסוך בינלאומי אחר, מבקשים לעשות זאת כדי לפתור את בעיותיהם של האחרים, או שהם פועלים מתוך אינטרס לאומי מובהק להבטחתה של ישראל כמדינה יהודית־דמוקרטית, מן הצד הישראלי, ולהבטחת הקמתה של מדינה עצמאית, מן הצד הפלשתיני?

הצרה היא שלנו. אפשר לחשוב שאם צעירים ערבים משיבים בסקר כי הסכסוך הישראלי־פלשתיני אינו בראש דאגותיהם, זה פוטר אותנו מן הצורך להבטיח את הרוב היהודי במדינת היהודים. אין לי שום אשליות לגבי פתרון הסכסוך שלנו. הוא לא יעקור את האנטישמיות מן העולם, הוא לא יגרום לאהבת ישראל בעולם הערבי, גם אם מדינות ערב יממשו את היוזמה הערבית ויקימו את שגרירויותיהם בירושלים. סביר להניח שהשלום גם לא יבטיח את ביטחוננו, וכי גורמים איסלאמיסטיים קיצוניים מקרב הפלשתינים (כמו חמאס והג'יהאד האיסלאמי) ומחוץ להם (כמו דאעש ואחרים) ינסו לטרפד את ההסכם, ולפגוע בו גם לאחר שיושג. אבל שני דברים יקרו בעקבות ההסכם: ישראל לא תעניק יותר תירוצים מדיניים למבקשי רעתה ותבטיח את הרוב היהודי בה. ירידת הסכסוך מסדר היום אינה פותרת, בינתיים, דבר.