הפרקליטות היא מעמודי התווך של ישראל. ככל אדם בריא הצריך לרופא משפחה ולבדיקות תקופתיות גם לה נדרשת ביקורת רציפה ויעילה.
ההבנה הזאת, שלפני זמן מה לא היתה נחלת העומדים בראשה, חייבה את הקמת נציבות הביקורת, שבראשה נשיאת המחוזי השופטת הילה גרסטל. התפטרותה אתמול קטעה את המהלך.
הקמת הנציבות אינה נקייה ממכשולים. החוק והנוהג חייבים להבטיח כי לא תשמש עיר מקלט לנוכלים ולאישי ציבור עבריינים, שישתמשו בה כדי להגיש תלונות שווא נגד תובעים מטעם הפרקליטות כדי להרתיעם ולעכב פסקי דין. נחוץ איזון בין הזכות להתלונן על הפרקליטות לבין הצורך להבטיח את עצמאות המשפטנים שלה.
איילת שקד הבינה שהנושא רגיש ויש פנים לכאן ולכאן, וצעדה על בהונותיה בנסותה להגיע להבנה בין הצדדים, שלכולם אינטרסים לגיטימיים. רק שקודם להשלמת המהלך איבדה גרסטל את סבלנותה, והתפטרה.
חבל, מפני שחרף חריקות כאלה ואחרות החלה גרסטל בפעילות ראויה. נזדמן לה תיק ממשי ומבעית של עמדה שרירותית מטעם הפרקליטות בנושא דרמטי, הקשור ביחסיה עם המכון לרפואה משפטית.
הלחץ של הפרקליטות בנסותה לעוות את העדות המקצועית מהמכון הפתולוגי גרם למשפטן יוקרתי כפרופסור מרדכי (מוטה) קרמניצר להביע זעזוע עמוק מעמדתה.
הוא עשה כן בלב כבד, כמי שידוע כסניגור הבכיר של פרקליטות המדינה בעשור האחרון.
אתמול הצטרפה גם התנועה לאיכות השלטון - בכל ימות השנה שותפה טבעית של הפרקליטות - להבעת הצער על פרישתה של גרסטל.
גם אליעד שרגא מודע להכרח לכפוף את הפרקליטות לביקורת ראויה (היועץ המשפטי לשעבר יהודה וינשטיין הוציא את עצמו מרשימת המבוקרים, אבל יורשו ד"ר אביחי מנדלבליט כפף את עצמו).
במלחמת המילים התקשורתית בין הפרקליטות לבין גרסטל יצאו שני הצדדים חבוטים, והאינטרס הציבורי היה למפסיד העיקרי.
מחלוקת שנועדה להיות עניינית שאבה אל הזירה רגשות עזים וכעס בלתי מידתי. גרסטל הסתלקה מהמערכה מוקדם מדי, ורק בשנה הבאה יתברר אם יצאה נשכרת, כאשר תתכנס הוועדה לבחירת שופטים למנות ארבעה חברים חדשים לבית המשפט העליון.
נכון לאתמול היתה ידם של הפרקליטים, שמנעו את פרסום הדו"ח של גרסטל על המכון לרפואה משפטית, על העליונה. זה היה ניצחונם. אם תיבחר לעליון הוא עלול להתגלות כ"ניצחון פירוס", בבחינת "עוד ניצחון כזה ואבדנו" - ביטוי שמקורו באירוע לוחמני מלפני 2,295 שנים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו