יש על מי לסמוך

"הנוער יודע מה הוא לא רוצה, עוד לפני שהוא בכלל יודע מה הוא רוצה", אמר פעם הסופר הצרפתי ז'אן קוקטו. אנשי חינוך רבים יגידו לכם שזה גם נכון. אם נחבר את הציטוט של קוקטו לסקר שערך מוסף "שישבת" של "ישראל היום" בקרב תלמידי כיתות י"א וי"ב, נגיע למסקנה שהנוער שלנו לא רוצה שיפגעו במדינה שלו, שיפגעו בצבא שלו, שיפגעו במשפחה שלו, והוא גם מאוד לא רוצה שיפגעו בעתיד שלו - שמבחינתו, נמצא בישראל. מהסקר גם עולה כי לנוער שלנו אין סימפטיה גדולה למי שלא אוהב אותנו. הוא לא בעניין של לתת את הלחי השנייה.

כ־60 אחוזים מבני הנוער מגדירים את עצמם כבעלי דעות ימניות. קשה להגיד שזה מפתיע מאוד. בסופו של דבר הצעירים הישראלים אינם מנותקים מהסביבה וגם ממה שהם שומעים בבית. מאז 1977 מפלגות השמאל לא הגיעו להישגים מרשימים בבחירות; הסקר אינו מצביע על שינוי במגמה. התקשורת אמנם מטיפה זה שנים שלשמאל יש בלעדיות על המוסר, אבל את בני הנוער זה לא כל כך מרגש: רק 13 אחוזים מהם מחזיקים בדעות שמאליות.

ישראל תמיד היתה מדינה צעירה ומיוחדת. היום היא צעירה קצת פחות, אך עדיין ייחודית - ולו בשל היותה מדינה יהודית. 85 אחוזים מבני הנוער מצהירים כי הם אוהבים את המדינה שלהם. 89 אחוזים מהם לא רוצים לגור בשום מקום אחר, גם אם מספרים שבברלין המילקי זול יותר. הנוער מעדיף את ישראל, גם עם פחות קצפת.

צה"ל תמיד היה פרה קדושה. בשנים האחרונות, אחרי כל תקרית לא נעימה מנסים הפרשנים להסביר לנו כי אנחנו חווים שבר חסר תקדים בין חברה לצבא; לא ברור אם מדובר בדיווח, בנבואה או בתקווה. אלא ש־85 אחוזים מבני הנוער משוכנעים כי צה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם, ו־88 אחוזים מהם מתכוונים להתגייס בגאווה. בעשורים האחרונים אמנם למדנו כי טוב לחיות בעד ארצנו, אך עדיין 65 אחוזים מבני הנוער שלנו מאמינים במשפט "טוב למות בעד ארצנו". גם ב־2016, טרומפלדור עדיין אקטואלי.

הסקר נערך בימים שבהם פרשת הירי בחברון מסעירה את המדינה כולה. 60 אחוזים מבני הנוער סבורים כי אין להעמיד לדין את החייל שירה במחבל המנוטרל; כמובן, יש מי שיגיד כי נתון זה גם מסביר מדוע 85 אחוזים מהם משוכנעים כי צה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם. לצעירים יש לוקסוס לצבוע את העולם בשחור ולבן, לחלק אותו לרעים וטובים. חייל הוא טוב, מחבל הוא רע. יש לקוות ולהניח כי צה"ל ילמד אותם את ערכיו.

60 אחוזים מהצעירים מתנגדים להושטת סיוע רפואי למחבל פצוע. הנתון הזה צריך להדאיג אותנו, גם אם הוא תולדה של מציאות לא נעימה: חוסנה של ישראל הוא ביכולת שלה להיות אנושית יותר מאויביה.

בהתחשב בעובדה שרוב בני הנוער הם בעלי אוריינטציה ימנית, לא נופתע מכך ש־82 אחוזים מהם לא מאמינים כלל בסיכוי להגיע להסכם עם הפלשתינים. חלק יגידו שמדובר בנתון מייאש; אחרים דווקא יכולים לטעון כי מדובר בנוער ריאלי, שמאס בתקוות שווא.

מחצית מבני הנוער סבורים כי ערביי ישראל אינם צריכים להיות מיוצגים בכנסת, עובדה שמדליקה נורה אדומה. האינסטינקט הראשוני יהיה להגיד כי מדובר בנתון המעיד על הסכנה המרחפת על הדמוקרטיה שלנו. אבל אפשר גם לתרץ זאת בהתנהגות חסרת האחריות של הפרלמנטרים הערבים, המתעסקים יותר בהסתה ופחות בדאגה למצביעים שלהם.

הסקר הזה, שיתפרסם במלואו בסוף השבוע הקרוב, חושף בפנינו נתונים חיוביים לצד כמה פחות נעימים. היינו רוצים שכמות גדולה יותר של צעירים תיתן אמון במשטרה (רק 57 אחוזים), היינו רוצים שבני נוער יידעו למנות נכון שמות של ארבעה סופרים ישראלים (20 אחוזים בלבד מסוגלים), ולא בטוח שאנחנו כה מרוצים מכך שתוכנית הטלוויזיה המועדפת בקרב בני הנוער שלנו היא דווקא "האח הגדול".

רבים יבקשו לנצל הסקר כדי להציג את בני הנוער כשונאי ערבים. על השאלה "מה הדבר הכי רע בישראל?" עונים רק חמישה אחוזים כי הערבים "זכאים" לתואר זה, ואילו שישה אחוזים סבורים כי הדבר הכי רע בישראל הוא השמאל וה"שמאלנים הקיצונים". ומה הכי טוב? תחושת המשפחתיות (כך לפי 63 אחוזים).

אז מה כל זה אומר? שבסופו של דבר, הנוער שלנו די דומה להורים שלו. איש חכם אמר פעם: "מה שהיה הוא מה שיהיה".

במקרה שלנו זה דווקא מעודד: הנוער שלנו, קודם כל, פטריוטי. יש על מי לסמוך.