זירה קשה בדרום אפריקה

בתחילת השבוע חזרתי משליחות חשובה בקייפטאון שבדרום אפריקה, במסגרת סיוע לקהילה היהודית שם במאבק ב"שבוע האפרטהייד הישראלי" בקמפוסים, המצוין בכל שנה על ידי ארגוני החרמות והארגונים האנטי־ישראליים. בארבע השנים האחרונות נשלחתי מטעם ארגון Stand With Us להתמודד במאבק הקשה הזה ברחבי ארה"ב ונתקלתי בלא מעט קהלים עוינים, הפגנות וויכוחים עיקשים - אבל דרום אפריקה היא זירה קשוחה בהרבה. שם התחיל הקמפיין שמשווה את ישראל למשטר האפרטהייד ששרר שם באופן חוקי עד 1994. ההשוואה מקוממת ומכעיסה, אבל בקמפיין פרסומי כמו בקמפיין פרסומי - אם חוזרים על מסר מספיק פעמים ובחוכמה אפשר למכור הכל.

המפגינים הפרו־פלשתינים בנו "חומת אפרטהייד" במרכז האוניברסיטה ומאחוריה מידע על השלטון הקולוניאליסטי הציוני, מידע על התרבות הפלשתינית הענפה ועל הנכבה. לכל המפגינים היו חולצות שעליהן הכיתוב "לשחרר את פלשתין מהנהר אל הים" מלווה בציור חביב של רובה ומאחוריו ארץ פלשתין השלמה. הכיתובים בשלטים היו "ציונות היא גזענות", "להפיל את הציונות", "פתרון שתי המדינות הוא אשליה", ובמהלך ההרצאות הם לא התביישו להסביר מדוע הטרור בישראל הוא מוצדק כחלק מהמאבק בקולוניאליסטים היהודים. רק עכשיו מתחילה דרום אפריקה להוריד את הפלסטר שהניחה כל השנים על מכאובי שלטון האפרטהייד ולטפל באמת בפצע הכואב. יש המון זעם ותסכול בקרב האוכלוסייה השחורה ביבשת ועד היום אפשר לראות מי גר בדירות יוקרה ומי מתגורר בשכונות פחונים. כמעט לא תראו שחורים יושבים במסעדות ובבתי קפה, לא תראו שחורים מסתובבים בקניונים, הם יהיו אלו שימלצרו, הלבנים הם אלו שיקנו. 80 אחוזים מתושבי דרום אפריקה הם שחורים ו"צבעוניים" (כמו שהם נקראים כאן), רק 20 אחוזים לבנים והם ששולטים בכלכלה, בבנקים, ברשתות המזון ועוד. הקהילה היהודית בדרום אפריקה, גם היא, שייכת לקבוצה הלבנה העשירה, ולכן קל מאוד לפעילים האנטי־ישראלים להדביק את הנרטיב של הקולוניאליסט האכזר גם אליהם. המתח הגזעני הזה מתנקז אל הקמפוסים, שם מתקיים מאבק חורמה בין הצדדים.

במהלך השבוע זכיתי לשמוע מפגינים מצדיקים רצח של יהודים ברחובות, "אני מקווה שימשיכו לרצוח אתכם יום אחרי יום", אמר לי אחד מהם, "גם נלסון מנדלה השתמש בטרור", הוסיף. הם חוזרים שוב ושוב על ההשוואות בין ארגוני הטרור בארץ לבין מפלגתו של נלסון מנדלה, בעוד הסכסוך כלל אינו אותו סכסוך. קייפטאון הפכה להיות מצע גידול נוח לתאים של אל־קאעידה ושל דאעש, וממש לפני כמה חודשים הזמין נשיא דרום אפריקה, ג'ייקוב זומא, את חאלד משעל עם משלחת בכירי חמאס לביקור ממלכתי במדינה. כמי שעוסקת בהסברה כבר כמה שנים, נוכחתי לדעת שכמעט בלתי אפשרי להתווכח עם אדם שמבחינתו שימוש בטרור והרג אזרחים חפים מפשע הם לגיטימיים. הפעילים כאן בקמפוסים לא מוכנים אפילו לשמוע על פתרון שתי המדינות, רק על מדינת פלשתין אחת. המשלחת הישראלית מצידה שיחררה כל הזמן מסרים של שלום, של דו־קיום ושל סובלנות, אבל אי אפשר לנצח במקום שבו גם השלטון המקומי נותן רוח גבית לטרור.