צביעות האו"ם: גם בזכויות הנשים

מה עוד יש לנשים בעולם לצפות מארגון האומות המאוחדות על ועדות זכויות האדם שבו, לאחר שהרישום היחיד שהותיר בחלוף שבוע האישה הבינלאומי אינו אלא גינוי למדינה אחת ויחידה - ישראל, המואשמת בפגיעה במעמד הנשים הפלשתיניות? כמה אפשר עוד לשחוק את המילים "ציניות", "צביעות" ו"אבסורד"? ולמי זה מועיל?

ואולי כל הדיון כולו מתייתר, כי באמת, כו־לה - או"ם שמום. אותה מטבע לשון שטבע בנחרצות דוד בן־גוריון, כדי לבטא את אפסותו של מוסד האומות המאוחדות. ומה נוסיף, לאחר שגם בשנה שעברה הסתיים אירוע פיסגה של הוועדה למעמד האישה באו"ם בהחלטת גינוי נגד ישראל בשל "פגיעה בנשים פלשתיניות החיות בגדה המערבית", ובלי מילה, חצי מילה, אף לא למדינה אחת אחרת בעולם - איראן, סוריה, סעודיה, מצרים. לדוגמה.

ישראל אינה צריכה להצטדק. החוק הישראלי מעניק לאישה הערבייה, כמו לכל אזרח ואזרחית במדינה, שוויון מלא. מעמד חסר תקדים, בוודאי בהשוואה למדינות האיסלאם. שוויון בפני החוק, השארת הילדים ברשותה במקרי גירושים, זכות הצבעה בכנסת, הגבלת גיל נישואים, לימודי חובה, מענק לידה ועוד ועוד. אפשר לגנות את "הכיבוש הישראלי", אך אי אפשר להתווכח עם העובדה שפתיחת הצוהר לחיים בישראל רק היטיבה את מעמדן של תושבות הגדה, לנוכח תרבות המבטיחה 70 בתולות לשאהיד.

ההחלטות, שלא נועדו אלא לערער את מעמדה של ישראל, מאפילות על האמת הנוראה ומותירות סימן שאלה גדול סביב הדאגה לבעיותיהן החריפות של הנשים החיות בכמה מארצות האיסלאם המובילות. אלו שעליהן כותב חאלד חוסייני, סופר אמריקני ממוצא אפגני, בספר "אלף שמשות זוהרות" (2007), שהן רכוש בעליהן, שחלה עליהן חובת ציות מלאה, שהן נתונות לאונס בכל ערב, מוכות, ואם יתלוננו ייענשו במלוא החומרה, לרבות הריגתן על ידי הבעל.

גם "האביב הערבי", שחולל תמורות ועורר ציפיות (נובמבר 2013, פרסום רויטרס ב"הארץ") בקרב נשים מצריות שיצאו לרחובות, הפגינו בכיכרות, ואף לחמו בקרבות, הותיר את הנשים בתחתית הרשימה ביחס לזכויות נשים בחברה הערבית. החל בשכיחותם הגבוהה של טקסי מילת הנשים במצרים, שנועדו לרצות גברים רבים במדינות נוספות דוגמת סודאן, אוגנדה, קניה, סומליה, תימן ומאלי, המסרבים לשאת נשים שלא נימולו מחשש פן תנאפנה (חלקן חברות בוועדה לכאורה למעמד האישה באו"ם); דרך הטרדה מינית בהיקף של כ־99 אחוזים, שממנה סובלות נשים מכל גיל, משלח יד, רקע סוציו־אקונומי ומצב משפחתי, ללא קשר לאופן לבושן ולהתנהגותן.

בסעודיה אסור לנשים לנהוג, ליהנות מיחסי מין וגם לא לעבוד בלי רשות מגבר במשפחה. בתימן ילדות עדיין נישאות במקום ללכת ללמוד. בסוריה, הנמצאת זה שנים במאבק אכזרי, עשרות אלפי נשים הן קורבנות לעינויים ולאונס על ידי חייליו של אסד. בתוניסיה צעירות נחטפות על ידי המורדים כדי להינשא לג'יהאד. ובירדן סוחרים בפליטות סוריות, מכיוון שמחיר השוק שלהן נמוך. אפילו בשבדיה זוכה גל אונס גובר מצד הפליטים להתעלמות השלטונות מפחד התקינות פוליטית.

אז כשבאו"ם משחקים בלהוקיע את ישראל, מי נשאר לדאוג לנשים המוסלמיות?