כן, לירות

בפרפראזה לזאב ז'בוטינסקי שזעק "כן לשבור" - מול הטרור הפלשתיני נכון לקבוע "כן, לירות"; ובפרפראזה לרמטכ"ל גדי איזנקוט שאמר "לא את כל המחסנית" - "כן, את כל המחסנית". לא לירות במי שכבר שוכב על האדמה; ולא במי שהשליך את נשקו והרים את ידיו, אבל ללחוץ על ההדק עוד ועוד לפני שנכנעו ונאזקו ונפצעו.

אף שאתמול היה יום דמים צורב באינתיפאדת הסכינים, התוצאה היתה נכונה. כל המחבלים נהרגו, לבד מן האחת שטרם הספיקה לנופף בסכין. כך ראוי. גם שלא יאמרו כי מות המחבלים אינו משיג את התוצאה. מפני שהציבור יודע רק על אירועי הדמים שהתרחשו, ואין לו מושג כמה פלשתינים נרתעו ברגע האחרון מלרצוח והחזירו את סכין המטבח למגירה בביתם.

המסר המורכב הזה של חתירה למגע על מנת לפגוע בטרם כניעה חייב להישמע במשנה תוקף מפי משה (בוגי) יעלון ואיזנקוט ורוני אלשיך. הביטוי לכך הוא בכמה צעדים. בעקבות רצח ינאי ויסמן הורה הרמטכ"ל להתיר לחיילים לצאת לחופשה עם כלי נשקם, אבל אמש התברר בחדשות ערוץ 2 כי המימוש איטי ומפגר. גם אם חייל לא יישא את נשקו למקום הבילוי, הוא ייתלה על כתפו מהבסיס הביתה ובחזרה, וגם זה גורם מגביר ביטחון.

יש עוד שורה של אמצעים שאינם ננקטים. שלטון החוק אינו מפעיל את ידו הקשה נגד השוהים הבלתי חוקיים. דווקא מפני שהצדק עם משה (בוגי) יעלון הטוען כי אין לפגוע במתן רישיונות עבודה לפלשתינים, שאינם משתתפים באינתיפאדה, חובה להגביר את הענישה נגד הבלתי חוקיים. ישראל כץ ניסח אמש: הן בענישתם, הן בענישת הישראלים המעסיקים אותם.

כחלק משלב זה בלחימה נגד הטרור חובה לרענן את גדר ההפרדה הביטחונית, שכבר הוכיחה את עצמה בעבר, ובעיקר לסיים את מתיחתה באזור הדרום. ההצלחה בגבול עם מצרים היא ההוכחה שההשקעה בגדר ההפרדה משיגה את יעדיה.

אך יש להימנע מצעדים אשר תועלתם מעטה ונזקם רב. אחד מהם הוא התביעה לגרש את משפחות המחבלים לעזה. כאילו ששם יהיו פחות מסוכנים מאשר בשכם, אבל בעיקר יש להימנע מכך כדי לא להחריף את היחסים עם מערכת המשפט הבינלאומית והממשלות במערב התומכות בה.

בסופו של דבר, עולה בידי ישראל להתמודד בסבירות גבוהה עם אינתיפאדת הסכינים, אף שתושביה חשים תסכול עמוק שלא הצליחו למגרה. אי אפשר למגרה בכוח הזרוע בלבד, אלא רק להגיע לתוצאה שתזרה תסכול גם מצידו הפלשתיני של המתרס.