"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הדגל שלי, החוק שלנו

,עודכן

שעות אחדות לאחר המופע המביש והבלתי חוקי של אריאל ברונז בוועידת הארץ לתרבות, כתב שחקן נבחרת ישראל לשעבר בכדורגל, ז'אן טלסניקוב, בעמוד הפייסבוק שלו את הדברים הבאים: "אחי דן נהרג בקרב ליד טול כרם אחרי מרדף נגד מחבלים. הוא נקבר בניר גלים על רקע דגל ישראל, שאני מאוד אוהב. לראות אדם בלי כבוד דוחף את הדגל לתחת שלו ובכך פוגע ומעליב את כל המשפחות השכולות ועם ישראל, סליחה, בשבילי זאת לא אמנות. בשבילי לקדש את החיים זאת ההתמסרות שמקדשת אותם ומייצרת אמנות, אמנות החיים. יום טוב עם ישראל, את הדגל שלך אניף בגאון, תמיד".

לכל אחד יש הרגע שבו הדגל הפך למשמעותי עבורו. למבוגרים שבינינו היתה זו העלייה לארץ לאחר זוועות השואה, לאחרים רגע עלייתם ארצה לאחר נפילת מסך הברזל. החיילים שכבשו את אום רשרש ודגל הדיו, ואפילו הילדים המופיעים בריקודי הדגלנות במוסדות החינוך, מחזיקים את הדגל בגאווה וביראה. הדגל הוא חלק משמעותי בצמיחתו של עם, בטח לאומה שהגיעה לארץ לאחר אלפי שנות גלות ורדיפה.

דבריו המרגשים של טלסניקוב הידהדו ברשת החברתית, ורבים כתבו כי חשו בבושה גדולה. אלא שחלק אחר טען כי מדובר בחופש הביטוי, וכי דבריו של ברונז נעשו בתוך "סקאלת המותר" במדינה דמוקרטית.

בשנים האחרונות אנחנו נתקלים בתופעות של מתיחת גבולות חופש הביטוי מצד כלל המגזרים בחברה הישראלית. לפעמים מדובר באצטלה של תרבות, כמו במקרה של ברונז, ופעמים אחרות באצטלה של מאבקים כנגד השלטון.

אלא שמדינת ישראל היא מדינת חוק. בין שמדובר בנשים, בגברים, ביהודים, בערבים או בנוצרים. כולם שווים בפני החוק. מעשיו של ברונז אינם צריכים להישפט בגבולות חופש הביטוי. יש להעמידו לדין, שכן כבר כשנה לאחר הקמת המדינה חוקק חוק פגיעה בכבוד דגל המדינה וסמליה, וכך נכתב בו: "הפוגע בכבוד דגל המדינה או בכבוד סמל המדינה, או גורם לפגיעה בכבודו, או משתמש בו באופן שיש בו כדי לפגוע בכבודו, דינו - מאסר עד שנה אחת או קנס".

על פי החוק, מעשהו של ברונז אינו נמצא בסקאלה של חופש הביטוי, הוא ביזה את הדגל, ומעבר לכך הוא פגע בעשרות אלפי המשפחות השכולות.

מדינת ישראל היא אי של שפיות במזרח התיכון. אזרחיה יכולים למחות כלפי השלטון - ואפילו רצוי שיעשו כך - כי זהו ערך בסיס במדינה דמוקרטית. אך המושג חופש הביטוי הוא מושג רחב התחום בין גבולות מכל צדדיו. את הגבולות האלו לא ברונז ולא אמנים אחרים יכולים לפרוץ, ואם כן - הם יצטרכו לתת את הדין על מעשיהם.

הכותב הוא סא"ל (מיל'), ראש מועצה אזורית אפרת

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

עודד רביבי

הכותב הוא עורך דין, סא"ל (מיל') ולשעבר ראש מועצת אפרת

כדאילהכיר