הגבר מול האישה: לתקן עוול עתיק יומין

אחד מהחטאים הגדולים של האנושות הוא הצלחת המאמץ הגברי לקבע במשך מאות שנים את נחיתות האישה. העובדה שרק במאה ה־20 החל תהליך של הנחלת שוויון לאישה צריכה להעלות סומק על לחיי הגברים לדורותיהם.

ניצול העובדה שהגבר (בדרך כלל ובעיקר בצעירותו) חזק מן האישה הוא ככל הנראה ההסבר היחיד לכך ש"הצלחנו" למנוע השכלה ממיליארדי נשים במהלך ההיסטוריה ולוותר על כישורים אינטלקטואליים של גאונות, על השתלבותן בייצור, על תרומתן לצמיחה הכלכלית, על היכולת ללמוד מהן ועל פתרונותיהן למצוקות העולם. גברים ליברליים וחכמים נתנו יד, דור אחר דור, לשעבוד המטופש הזה, שהם עצמם שילמו את מחירו - אך הנשים שילמו, ומשלמות, מחיר כבד של הדרה, של מחסור, של מעמד נחות ושל סבל פיזי כבד. "מצעד האיוולת" של ברברה טוכמן הוא, בעצם, מצעד האיוולת הגברי, שנחשף על ידי אישה (אם כי אינני זוכר התייחסות שלה עצמה להיבט זה בניתוח ההיסטורי שלה). גברים הובילו את העולם הזה לסמטאות אפלות, בין השאר משום שוויתרו על מעורבות האישה בניהולו.

לחשוב ששנים רבות כל כך היה העולם משוכנע שרק גברים נועדו ללמוד, ושרק אתמול, אתמול ממש, העניקו בנדיבותם כי רבה את זכות ההצבעה גם למי שהם נוהגים לכנות "המין החלש". רק חישבו על כך שזכות ההצבעה לנשים ניתנה בכל רחבי ארה"ב רק ב־1920, בספרד - 11 שנים אחר כך, בצרפת רק ב־1944, ובשווייץ, כן בשווייץ - רק ב־1971! ואינני מדבר על סעודיה...

ביהדות נבנה היחס לאישה על חמש מילים מספר תהילים (פרק מ"ה, פסוק י"ד): "כל כבודה בת מלך פנימה". אלה המילים שהצדיקו את הרחקת האישה מן המרחב הציבורי, כרכושו הפרטי של הבעל. הוא מושל בה עוד מסיפור גן העדן בספר בראשית, ולוקח בחשבון את דברי התלמוד על כך שנשים דעתן קלה ואת איומו של רבי יוסי בן חנן, שכבר הודיע, בפרקי אבות, כי יירש גיהינום אם ירבה שיחה עם האישה.

קראנו לך בת מלך (ואולי התכוונו ל"מלך אביון"), ושיכנענו את עצמנו שאנחנו נורא מכבדים אותך כי את מחנכת את הילדים שילדת לנו, שאת עקרת בית מצוינת המצליחה גם לנקות וגם לאפות ולבשל, וגם למלא את כל מחסורנו. ואף שאין, לכאורה, ספק שאנחנו עם סגולה, מצאנו את עצמנו בחבורה אחת עם דתות אחרות שאינן מחייבות נשים להתפלל, המאמינות כי אסור להעניק לך השכלה, שאינן מרשות לנשים לשמש כלי קודש.

סליחה לא רק על מה שעוללנו לך דורות רבים כל כך, אלא בעיקר על כך שזה לא נגמר. שזה עדיין כאן. מעבר לרחוב, מעבר לגבול.