לדאוג לשוק - ולדאוג לסופרים

חוחים לרוב צמחו אתמול בערוגת הסימפוזיון לתרבות ישראלית שאירגן עיתון "הארץ". הם באו לביטוי בעמדותיה של מירי רגב ובמופע אימים של חשפן, שהשליך תפוזים על מי שהביעו שאט נפש מתצוגת העירום שלו ומיחסו הבזוי לקהל, לוועידה - ולדגל הלאום. אבל עמדה אחת היתה דווקא כשושנה בין החוחים, והיא הודעתה של רגב כי תבטל את החוק להגבלת מכירת ספרים, שגם הוא במובן מסוים בבחינת צנזורה מיותרת.

ועדת בדיקה שהקימה רגב מצאה כי המגבלות הזיקו לרוב העוסקים ביצירה הספרותית ובשיווקה הכלכלי, למעט כמה מו"לים. היא פגעה בעיקר בסופרים צעירים העושים את צעדיהם הראשונים בענף ובספרות הילדים.

עתה נוצר מצב שמו"לים נרתעים מלפרסם ספרים של יוצרים חדשים. התופעה העמיקה עד כי למעשה הם דורשים מן היוצר, המחזיק בכתב יד ראוי, לחפש גם את מקורות המימון העצמיים לפרסומו. כל סוגי הספרות נפגעו, לא רק ילדים ונוער ורומנים של חדשים - אלא אפילו ספרים תיעודיים, שגם מחבריהם נדרשים לשלם בעבור הדפסתם.

עם זאת, ביטול חד וחלק של החוק הקיים אינו הצעד הנכון. על רגב להחזיר את הגלגל לאחור אבל לא בסיבוב מלא של 360 מעלות, אלא בפתיחת השוק תוך הטלת מגבלה אחת: עליה לקבוע שכר מינימום לסופר, צעיר כמבוגר, ותיק כחדש.

ברור כי בעלי מוניטין יקבלו מן המו"לים חוזים טובים יותר. אך מי שהם בראשית דרכם יידעו כי ישלשלו לכיסם סכום כנגד כל עותק, וכל השאר הוא עניינו של המו"ל: ימכור במחיר שייראה לו. מבחינת היוצר תשתנה תמונת האינטרס: הוא יהיה מעוניין למכור עוד ועוד בכל מחיר, ובלבד שהמזער שלו ישולם לו. מה טוב.

לרשתות המכירה ולמו"לים יש אינטרסים מסחריים לגיטימיים ולעיתים לעומתיים. זה תקין, אבל לא זה עניינה של החברה הישראלית. האינטרס המובהק שלה הוא לראות בפריחת יותר ספרים בערוגתם, ובמתן הזדמנות גדלה והולכת לצעירים ולעולים חדשים ולמי שמבקשים לספר את סיפורם מזווית שהתרבות הישראלית טרם התנסתה בה.

הניסיון נעשה. הזהירו מפניו. בכל זאת ניסו את החוק הקיים. טעות, אבל לא נורא. עתה פני הדברים ברורים והתיקון נחוץ ולא רצוי להמתין עד שיפוג תוקף המצב הקיים. כפיים, ולא בלעג.