"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

צמיחה מול חמיצות: הפרדוקס הישראלי

,עודכן

הנה כמה נתונים כלכליים שהתפרסמו לאחרונה: המשק צמח בשיעור של 3.3% ברבעון הרביעי, נתון שהפתיע לחיוב את הכלכלנים שחששו מקצב צמיחה נמוך יותר; הצריכה הפרטית גדלה ב־5.8%, מול למשל 4.7% בסיכום 2014. בייבוא הסחורות והשירותים חל זינוק חד של 25% ובמילים אחרות, הרבעון האחרון של 2015 הפתיע לחיוב ומראה על חזרה לתוואי של צמיחה. אל כל אלו מצטרפים עוד נתונים שכבר "התרגלנו" אליהם: שיעור אבטלה נמוך מאוד (5.2% נכון לדצמבר) ומדד מחירים לצרכן שלא עולה. בינתיים בשטח בכל פעם נשבר שיא חדש ברכישות כלי רכב, התורים בנתב"ג נמשכים, הקניונים הומים והמסעדות מלאות. דו"ח ה־OECD האחרון, שדיבר על הפערים החברתיים המאפיינים את כלכלת ישראל, כלל בתוכו גם לא מעט נתונים חיוביים. אחד מהם, שימו לב, המלצה להעלאת נטל המס.

אז איך זה שלא כולם שותפים לשמחה? האם הכל קשור לפערים החברתיים, שאף שהצטמצמו עדיין נותרו גבוהים מאוד? האם קשה לחיות כאן משום שקשה לקנות דירה חדשה? או שאולי בסך הכל טוב לחיות כאן כי השקל מטבע חזק, אפשר לטוס יותר בזול מבעבר (הודות לרפורמת שמיים פתוחים) ובסך הכל לא מעט שווקים בארץ הם תחרותיים (סלולר, אופנה, מחשבים, לדוגמה).

התשובה לפער בין נתוני הצמיחה לאווירה בציבור מורכבת ומעורבת. קודם כל, אנחנו חיים בדור הנוכחי, בתרבות שפע חסרת תקדים במונחים המקומיים. הדור שצמח לישראל של שנות ה־90 וה־2000 לוקח כמובן מאליו את החיים במדינה עם קניונים נוצצים, מאות אלפי כלי רכב חדשים וביקור שנתי בנתב"ג. אבל יש לכך מחיר: העובדה שבכל כמה חודשים יוצא דגם חדש ונוצץ של סמארטפון, והלחצים הצרכניים בכלל, מגבירה תחושה של ניכור ושל מחסור מדומה. וכך, בעוד דור ההורים והסבים גדל במדינה עם כלכלה סובייטית, ערוץ טלוויזיה בודד והמתנה של חמש שנים לקו טלפון, והיה רגיל לסטנדרטים הרבה יותר נמוכים, הדור הנוכחי לא מסוגל לדמיין זאת והוא חי בתחושה שמה שהוא לא משיג הוא עדיין חסר.

עניין נוסף נובע מהגורם שמממן את חגיגת הצריכה בארץ אבל גם בכלכלות המערב. זה שנים אנחנו בסביבת ריבית אפסית, שנובעת בעיקר ממדיניות הבנקים המרכזיים הגדולים בחו"ל. זה לא הולך להסתיים בקרוב. המציאות הזאת מזרימה דם חדש לכלכלות, אבל זה דם שנושא בחובו את רעלן החובות. מצבת החובות של המערב, וגם בישראל (בעיקר בתחום הדיור), מתנפחת.

זו אולי התשובה לפרדוקס הישראלי: נתוני צמיחה גבוהים, צריכה ציבורית בשיעור גבוה, אבטלה נמוכה, אבל גם דור שלא ידע את הצנע הסובייטי שאפיין את מדינתנו עד שנות ה־90, ועננת חוב שקודרת ומתעצמת מעל העולם וגם מעלינו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר