פירוק מועצות המזון: חירותו של הצרכן

השבוע התבשרנו על מהפכה צפויה במשק המזון של ישראל. מדובר ברפורמה חסרת תקדים בישראל במבנה התמיכות והסבסוד של החקלאים, והמשמעות היא פירוק מועצות חקלאיות רבות, ובהן מועצת החלב ומועצת הביצים. אזרחי ישראל משלמים מחירים כבדים עבור מוצרי מזון במסגרת משק ריכוזי המנוהל על ידי מועצות ממונות, האחראיות לרישיונות ייצור, כמויות ומכסות, לקביעות מחירים שרירותיות ולטיפוח תרבות "מקורביזם", תוך כדי שהן נעזרות בחסימת ייבוא מתחרה על ידי מכסות ייבוא מוגבלות ומכסים כבדים ההופכים את הייבוא המתחרה לבלתי כדאי.

מי שיבחן את "חוק החלב" יגלה כי בריה"מ חיה ובועטת בין שורות החוק - והיא בועטת גם בחקלאים, הנתונים בצבת רגולטורית, וגם בכלל אזרחי ישראל. חוק החלב ממחיש כיצד מתנהלות המועצות החקלאיות המוגנות בחוק. לצד שוק המתנהל כקולחוז סובייטי מפוקח הוקמו חומות מכס המונעות תחרות וייעול, המכס על מוצרי חלב הוא יותר מ־%100, מה שהבטיח כי לא נזכה ליהנות ממוצרים מיובאים במחירים נמוכים. המכסות, מצד אחר, מבטיחות כי גם חקלאי מוצלח במיוחד לא יוכל להגדיל את עסקיו. נוסף על ייקור סל המזון מוביל מבנה השוק הריכוזי למחזורים קבועים של מחסור או עודף, זאת בשל פגיעה במנגנון המחירים ומניעת ייבוא מהיר וגמיש. כך אנו נתקלים בכל חג במחסור, ולעיתים במדפים ריקים, הנובעים מהניהול הריכוזי של משק המזון.

התוכנית החדשה שמציעים באוצר, תוכנית שתפתח את השוק בישראל לייבוא תחרותי ותשחרר את השוק, עומדת להיתקל בהתנגדות קשה של הלובי החקלאי. לכן אפשר להבין את הצורך בהטבות שמציע האוצר בתמיכה ישירה בחקלאים שעלולים להיפגע מהתחרות עם התוצרת העולמית.

למרבה הצער, גם אם נעניק סובסידיות והטבות לחקלאים הצפויים להיפגע מהתחרות, עדיין צפויה התנגדות קשה למהלך, שכן מאחורי גבו של כל חקלאי מכ־10,000 החקלאים (לכל היותר) העוסקים ישירות בחקלאות, נמצאים העסקנים המאיישים את המועצות החקלאיות, ההסדרות, הפיקוחים והתכנון; כל אלו, מעבר לכך שהם תפקידים מיותרים שאנו משלמים עליהם כשאנו רוכשים את סל המזון שלנו ביוקר - הם הבעיה ולא הפתרון. לכל אלו צפויים להתנגד בשם "הציונות", "ערכי ההתיישבות", "החקלאות הישראלית" ושאר הסיסמאות שיישמעו בהפגנות בקרוב. לחקלאות אכן חלק נכבד וחשוב בביסוס הציונות, אך עלינו להביט קדימה ולהתאים את התנהלותנו לתנאים של שוק מודרני ופתוח.

ישראל ממוקמת כיום בעשירייה השלישית של הכלכלות החופשיות בעולם, ורוב המדינות שאליהן אנו מבקשים להידמות נמצאות הרבה מעלינו. הזכות למימוש חירות העיסוק הפכה בישראל, בתחומים מסוימים, לפריבילגיה שאותה מקבלים אזרחי המדינה מהמשטר. התוכנית החדשה אמורה להוביל את ישראל צעד קדימה לקראת כלכלה חופשית יותר ולקראת יותר חירות לאזרחים לגדל, לייבא, למכור ולרכוש מוצרי מזון וחקלאות. אם אכן נחל במימוש התוכנית לקראת פסח הקרוב יהיה זה אך ראוי, שכן אז נוכל לא רק לחגוג את החירות שבה זכו אבותינו, אלא לממש מעט יותר ממנה גם היום בישראל.

הכותב הוא מנהל מרכז איין ראנד בישראל וממייסדיהתנועה הליברלית החדשה