גביע נגד צרבת

1."ובמקום שאין אנשים, השתדל להיות איש" - פרקי אבות.

את הכאוס הניהולי והשקשוקה המקצועית במכבי ת"א של העונה אין צורך להציג, בהופכה למעבדת מחקר של התנהגויות אנושיות שבה נזרקו לצלוחית פטרי שחקנים, מאמנים ומנהלים על מנת לבדוק את היכולת שלהם להתמודד עם משבר מתמשך, כמעט נטול הפסקה, המנתץ תדמיות עבר, מעניק לה ספונסר חדש הנקרא ייסורים, ומכתים קריירות, אולי לתמיד. יש הקוראים לכך "החיים".

לכן "מה אתה היית עושה?" היא שאלת חובה לכל מי שרוצה לדמיין את עצמו בסיטואציות חומציות ושליליות, שבהן יש לך שליטה חלקית על מהלך העניינים וצריך לגייס תעצומות נפש על מנת להתמודד. יש כאלה המעלים מחירים ללקוחות שאכלו את הקש הזה כל העונה, אך למזלו של טבק יש לו את יוגב אוחיון, שהחליט שיש גבול לכל הבולשיט ובחצי הגמר, במקום שאין שחקנים, השתדל להיות שחקן והפך את הקערה על פיה עם חבורה שכללה שחקני נבחרת ישראל, שחקני נבחרת העתודה וזרים חוטבי עצים (שלא לומר נגרים) ושואבי מים (מהברך) עם ריצה וריקוד שנתנו לטבק מעט נחת. זה היה כדורסל של אנדרדוג, שבו אמבקווה נעל את הצבע וחילק גגות כמו סוכריות בלוויה של שאהיד; רוצ'סטי ומקל התחברו כמו שום ושמיר; ופניני, עם חיוך קטן בזווית הפה, מונה ליזה של הקברנים, נעץ את השלשה שקברה את נס ציונה.

אבל האם אוחיון היה יציב וצפוי (ובריא) לאורך הקריירה שלו? או מקל? לכן כל קלישאה על פייבוריטיות מכביסטית הערב צריכה להיכנס לקונטקסט של עונת גהינום. בין יתר מחזות הזוועה נראו אוהדי מכבי ת"א יוצאים מכליהם לאחר ניצחון ביתי על נס ציונה, כמו גוליית החוגג את ניצחונו על אחד הילדים הכי חלשים בפלשת. לכן, זכייה צהובה בגביע הערב משולה לכדור נגד צרבת - קצרת טווח ואינה פותרת את מקור הבעיה.

2.כי למי שלא שם לב, טקס חילופי המאמנים במכבי ת"א כבר החל והקואורדינטות רומזות על מחליף שיושב על כיסא הפרשן בערוץ הספורט ועומד על הקווים במשחקי נבחרת ישראל. אם ייצא לפועל, לאחר שהדיונים על סמכויות המאמן הבא מול ניקולה וויצ'יץ' יסתיימו, ז'אן טבק ירצה לעזוב לפחות עם גביע אחד - כד קטן מול אשדוד - אבל שלו. כי גם מאמנים גבוהים זקוקים לאהבה ממתכת מעוצבת.