אפס סובלנות למעודדי הטרור

הפיגוע בשער שכם, שבו נרצחה הלוחמת האמיצה הדר כהן ז"ל, שבר את הלבבות וגם את הקונספציה לגבי מה שמכונה "גל הטרור" הנוכחי. הפרשנים מיהרו להכריז על האירוע כנקודת מפנה. השימוש בנשק חם; מטעני החבלה; המרחק מהיישוב שממנו יצאו הרוצחים. האומנם מסתמנת תשתית טרור מאורגנת? במשך חודשים ניסו למכור לנו עיתונאים שונים שבסך הכל מדובר במפגעים בודדים. נערים מסכנים ומיואשים מן "הכיבוש", שהוסתו ברשת בעל כורחם, שאיש אינו אחראי למעשיהם, לא משפחותיהם הקרובות ובוודאי לא ההנהגה הפלשתינית. השיח הזה נתן לגיטימציה לעוד אמירות מקוממות. לא בכדי העזו עיתונאים מן השמאל לדבר על "יד קלה על ההדק" נגד אותם מפגעים, ולמקהלה הצטרפו גם גורמים בינלאומיים כגון באן קי־מון ודן שפירו, שרמזו שאפשר להבין את הנערים המיואשים. יתר על כן, אופן הגדרת הבעיה השפיע גם על פתרונותיה. שהרי פיגועים לא מתוכננים, אזוטריים וחולפים כמו גל, נענים בתגובות אד־הוק. לא דרוש טיפול שורש, שהרי השורש אינו ידוע.

מעל הכל, נולד מחדש החיבור בחטא של המונחים טרור ותהליך מדיני: אלו שמספרים לנו במשך חודשים שאי אפשר לעשות דבר נגד הטרור, באותה נשימה טוענים שאם רק יהיה כאן מהלך מדיני, הייאוש שגורם לטרור יחלוף. הגדיל לומר בן כספית שכתב בסוף השבוע כי "הדיבורים על הסתה לא מחזיקים מים. הצעירים האלה לא זקוקים להסתה של הרשות הפלשתינית כדי לשנוא אותנו... אם היינו פלשתינים, גם אנחנו היינו שונאים אותנו". בהמשך לרציונל המפוקפק הזה הוא מציע להעתיק את כישלון ההתנתקות גם ליהודה ושומרון. ובמאמר המערכת ב"הארץ" ייחסו את הטרור לדיכוי, לאי־קיום מו"מ מדיני בגלל נתניהו, וכבר מאיימים עלינו שאם נעז להעניש בחומרה את הפלשתינים, הייאוש יגבר ונקבל עוד התפרצויות אלימות.

ואולם ככל שעוברים הימים אנחנו מבינים שהפיגועים הללו הם חלק אינטגרלי במסע הרג מתמשך של הרשות הפלשתינית ושל חמאס. שהרי הטרור הוא אותו טרור. הרוצחים אותם רוצחים. השנאה אותה שנאה. לפני ואחרי "הכיבוש". לפני ואחרי הסכמי אוסלו. לפני ואחרי ההתנתקות מעזה. הרשות מעודדת הסתה השכם והערב בתוכניות הלימוד, בנאומי אבו מאזן, היא משלמת למשפחות המרצחים, מצטלמת עם הרוצחים ולעולם, לעולם אינה מגנה את הטרור. במילים אחרות: גל הטרור הנוכחי אינו חדש וגם אינו נובע מאי־קיום מהלכים מדיניים, להפך, זהו עוד ביטוי לאלימות פלשתינית מתמשכת. בין שבנשק קר או חם, פיגועים של בודדים או קבוצות.

כמו כן, בהיותה אלימות פלשתינית מתמשכת, פתרונותיה צריכים להתחיל כבר ב"מיגור תשתיות הטרור". צריך לחזק את ההבנה המסתמנת במערכת הביטחון, שפעולות מניעה צריכות להיעשות עוד לפני שהמחבלים מגיעים לתוככי ישראל. וכן, שמחיר עידוד ותמיכה בטרור יהיה בלתי נסבל עבור המשפחות והיישובים שמהם יצאו הרוצחים. יתר על כן, בל נטעה ונתבלבל בין סיבה לתוצאה. הטרור הוא התוצאה של מהלכים תבוסתניים והבטחות מדיניות שמאפשרות לפלשתינים לא לחדול מן האלימות, ולא הסיבה לכך. מול הטרור המתמשך צריך לעמוד איתנים, ואל לנו להתפתות לעוד הרפתקאות שיולידו את "גל הטרור" הבא.