‏גם לאמנות יש קווים אדומים

הסערה סביב הצעת החוק לנאמנות באמנות מעוררת שאלות מהותיות כגון מהי אמנות, וגם אם בשם חופש הביטוי מדינה צריכה לממן כל אמנות, גם אם זו מוציאה את דיבתה רעה.

שאלת מהות האמנות מזכירה לי אירוע שהתרחש בינואר 2004, שעה שבמוזיאון ההיסטורי הלאומי שבשטוקהולם, בתערוכה לרגל "ועידת שטוקהולם הרביעית למניעת רצח עם", הוצגה יצירה ששמה "שלגייה ושיגעון האמת": תמונת המחבלת המתאבדת ממסעדת מקסים בחיפה, כשהיא זכה וברה כשלגייה, שטה בתוך בריכת דם, וברקע מתנגנת הקנטטה של יוהאן סבסטיאן באך הנושאת את השם המחייב "ליבי שוחה בדם".

קצת יותר משנה לפני האירוע, ב־4 באוקטובר 2003, בשעה 14:10, עורכת דין בת 29 בשם הנאדי ג'רדאת פוצצה עצמה בלב מסעדת מקסים וקיפחה את חייהם של 21 בני אדם, לרבות צוות המסעדה - ארבעה בני המגזר הערבי, והותירה עשרות פצועים.

את המיצג, שלפיו המרצחת היא הקורבן והקורבנות הם המרצחים, יצרו יחדיו ישראלי לשעבר שחי בשבדיה, מוסיקאי ששמו דרור פיילר, ואשתו, גונילה שולד־פיילר. בעיניי הבלתי מקצועיות, שאינן מתיימרות חלילה לתת מענה לשאלה אמנות מהי, זהו מיצג פסיכופטי. בכל הקשור בשאלת התמיכה והמימון - אין לי ולו צל צילו של ספק שמיצג כגון זה, ועוד יצירות המייצגות את האינטרס של אויבי ישראל ומעוותות את דמותה - אסור למדינה בתכלית האיסור לתמוך בהם.

יש קווים אדומים, ולא יהיה זה מופרז לומר שהקווים הללו אדומים כדם הקורבנות היהודים, הישראלים, ושאר עוברי האורח התמימים שנקלעו, שלא בטובתם, לפיגועי רצח וטרור הנמשכים יותר ממאה שנות מאבק של ערבים תושבי "פלשתין" נגד קיומם של יהודים בכלל, שלא לומר נגד קיומה של מדינה יהודית בפרט, כאן, בארץ ישראל.

מירי רגב מחדדת את הקווים האדומים. חופש הביטוי נשמר, אך "אמנות השיסוי" לא תזכה למימון המדינה. את המיצג ההוא מימנה בנדיבות ממשלת שבדיה. מי ששואף לתת לכישרונותיו האמנותיים ביטוי דומה, יתכבד ויפנה לשרת האמנות השבדית, או לעמיתתה, שרת החוץ, שישמחו להעניק לו חסות.

אני עדיין מחכה למיצג שישקף את ימי הסזון, שבהם אנשי האצ"ל והלח"י הוסגרו לשלטונות המנדט הבריטי בידי אחיהם מההגנה; להצגה שתבטא את גדלותו של מנחם בגין, שהשכיל למנוע מלחמת אחים לאחר ש"אלטלנה", העמוסה בנשק שנועד לשרת את מלחמת העצמאות, נורתה בהנחיית ראש הממשלה ושר הביטחון דאז דוד בן־גוריון.

בית היוצר, שמעניק עדיפות אמנותית לזכותם של ערביי פלשתין לחיות כאן על פני זכותנו שלנו, ול"נכבה" של מי שרוצים בחיסולנו על פני ציור רבגוני של המאבק, על פני הצדק שבמעשה הציוני - ירעה נא בשדות זרים. לא מכספי המסים שלי.