לא לפגוע בדיאלוג התרבותי

אני ציוני, ישראלי ופטריוט. יעידו על כך מעשיי בשבעת העשורים האחרונים. ולמה אני מקדים לציין זאת? כי נוצרה "אופנה" לכנות אנשים היוצאים נגד מהלך ממשלתי, זה או אחר, "בוגדים", "סמולנים", "חתרנים" ועוד. היהדות ביסודה היא תרבות, כי תרבות היא מעל לכל דת. מאחר שתרבותה של היהדות היתה מעוצבת, ברורה וצודקת, היא גם המשיכה להתקיים, בעוד דתות רבות נעלמו מן העולם ולא השאירו סיפור אחריהן.

במגילת העצמאות נאמר באופן ברור: "בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית... בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל־אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי". מה יותר תרבותי מהצהרה כזו?

אנשים נלחמו על תרבות, נאבקו עליה והקריבו את חייהם למענה. ואין ביהדות משפט גדול מזה הקובע כי "דרך ארץ קדמה לתורה", כלומר - התרבות קודמת לדת. ועוד ממגילת העצמאות: "מדינת ישראל... תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל". נביאינו לא היו ממומנים על ידי תקציבי המדינה, רק המלכים. ותראו מה קרה להם...

אני מבין לליבה של שרת התרבות, הנחמץ אל מול דעות קיצוניות שגם לי קשה לשאתן. אבל מדינת ישראל הממלכתית חייבת להבין כי על דגלה חרתנו את חופש התרבות. פנייתו של גוף כזה או אחר לבקשת תמיכה ממערכות המדינה היא הכרה מלאה בקיומה ובצדקתה. אחרת היה "החתרן", המתנגד לחוקי המדינה, יוצא ומגייס את התקציב ממקורות אחרים. המבקש תמיכה ממנגנוני המדינה יוצר דיאלוג עם המנגנון, קרי: עם מוסדות המדינה.

לא הייתי ממליץ ליצור מצב של חיסול הדיאלוג הזה בין המתנגדים לבינינו. בדיאלוג זה יש עוד תקווה לשינוי עמדות. בהקמת חומות "חוקיות" אנו מוחקים את הדיאלוג, ויחד איתו את התקווה להשפעה על דעות ועל אמירות שאינן מקובלות עלינו.

כפי שאני מתנגד לחוקים מיותרים אחרים, אני גם מתנגד לחוקי תרבות, שלא יביאו כל תועלת ולא ישנו את דעתם של קיצונים מכאן ומכאן. עצם קביעת החוק אומרת שיש מקום לדעות ולמקרים קיצוניים. חוקים אלה הם רק זרז למעוניינים לחרחר וליצור ריב ומדון. חוקים אלה ישמשו את אלה הרוצים להכפיש את המדינה. כי דמותה של מדינה בחוקיה. אם הולכים אנחנו על שתיים, מדוע צריך להיות חוק שיחייב זאת, או שמא נוציא מן הכלל את אלו שאינם יכולים או לא רוצים ללכת כך.

חיטוטים בתקציב התרבות, כמקל או כגזר, עלולים להפוך את התקציב לקלס. מדינה שתקציב תרבותה הוא פחות מ־1% מתקציבה אינה מתכוונת להיות מדינת תרבות. על זה צריך להילחם ואני אהיה אחד בשורותייך, גברתי השרה. במקום חוקים מיותרים יש לשכנע את המנהיגים שהתרבות היא הכתר של העם הישראלי. בלעדיו אין כל טעם לישראליות.