יש לנו זכות, וזיקה, לארץ ישראל

הבתים שנרכשו עתה סמוכים מאד למערת המכפלה וההיתלות בחוק - אפילו הופר - כעילה לפינויים, היא תירוץ בלבד. מסביב לבתים שפונו עומדים עשרות ומאות בתים של ערבים שנבנו ללא היתר, והמערכת הישראלית אינה מנידה עפעף מולם. שני הבתים שנרכשו לא פונו אפוא בגלל החוק.

הם פונו לדעתי בדיוק מאותן סיבות מדיניות שהביאו את נתניהו ויעלון להקפיא בשנים האחרונות בנייה, הן בגושי ההתיישבות ביו"ש והן בירושלים: לחץ קשה מצד ארה"ב ואירופה.

יעלון, שבמעמקי ליבו חפץ מאד בהרחבת ההתיישבות בחברון, יודע היטב שאם מתנחלי חברון היו פועלים לפי הפרוטוקול ומבקשים ממנו ומנתניהו היתר עסקה ואישורים ביטחוניים ומדיניים – הסיכוי שלהם לאכלס את הבתים היה שואף לאפס. הוא עצמו, בתפקידיו הקודמים, ידע להעלים עין מפעילות התיישבותית לא מורשית ברחבי יו"ש, ואישר אותה בדיעבד.

מדובר אפוא בסוגיה פוליטית – מדינית, אלא שדווקא משום כך הפינוי הזה הוא החמצה גדולה. הוא בוצע בעיצומו של גל טרור, שחברון מייצאת חלק ניכר ממנו. הוא משדר חולשה ובעיקר הוא בורח מהמשנה הציונית הטובה והישנה, זו שהבהירה בעבר לאויב, לאומות העולם, וגם לעצמנו, כי מול טרור, שנאה, רצח והשמדה, אנו נוטעים ובונים עוד בית ועוד שכונה ועוד ישוב, ולא נסוגים.

מדינת ישראל אינה מתקיימת רק בזכות הכוח הצבאי וריאליזם פוליטי ומדיני, אלא קודם לכל בכוח הזכות והזיקה של העם היהודי לארץ ישראל. 97% משטחי חברון כבר נמסרו לפלשתינים וללא הישוב יהודי שנאחז בציפורניו בגרעין ההיסטורי של העיר, גם שלושת האחוזים הנותרים היו כיום פלשתיניים.

בן גוריון, שהגדיר את חברון את "שכנתה וקודמתה של ירושלים" הבין זאת, ואף אמר כי "'נעשה משגה עצום ונורא אם לא ניישב את חברון ביישוב יהודי גדל והולך בזמן הקצר ביותר". יגאל אלון ידע לסייע למתנחלי חברון להקים את קרית ארבע, וגם הסופר ש"י עגנון ידע להתעלם מקיתונות הרוע שהתקשורת הישראלית שפכה על אבי היישוב היהודי המתחדש בחברון, הרב משה לוינגר. עגנון הכתיר אותו במילים: '"שליח יפה, לשליחות יפה, ועתידין הדורות לכתוב מעשיך בספר, שהחזרת בנים לעיר אבותיהם...". יעלון ונתניהו ייטיבו לעשות אם ימצאו דרך לתקן במהירות את טעותם, להשיב בנים לגבולם ולחזק את הישוב היהודי בעיר במקום להחלישו.