יהדות צרפת: מהכיפה לקליטה

ניסיון הרצח של יהודי חובש כיפה במרסיי והקריאה של נשיא הקהילה היהודית בעיר השנייה בגודלה בצרפת, צבי עמאר, לחדול מלחבוש כיפה ברחוב - עוררו גלים בכל צרפת (בקרב יהודים ואצל כאלו שאינם יהודים). "פולמוס הכיפה" החל, אבל מה המניע שלו? לבטח לא מניע דתי. הרי אין שום חובה לחבוש כיפה דווקא ברחוב. יתרה מכך, במקרה של פיקוח נפש, יש אף חובה להוריד אותה.

המניע לפולמוס היה פוליטי: האם ייתכן שצרפת תתכופף מול האיום הטרוריסטי? אם מורידים היום את הכיפות, אולי מחר יבקשו שנגלח את הזקנים ומחרתיים ידרשו שניישר לכולם את האף? ברור שלא. ולכן, נשיא הקהילה היהודית בצרפת יואל מרגי, נשיא ארגון הגג של הארגונים היהודיים רוג'ר קיוקרמן והרב הראשי של צרפת, הרב חיים קורשיה, גינו את דברי עמאר. חברי הפרלמנט הצרפתי, מאיר חביב וקלוד גואסגן (אשר אינו יהודי), הגיעו לבניין האסיפה הלאומית כשכיפה לראשם.

זו לא הפעם הראשונה שיהודי מותקף מפני שהוא חובש כיפה. אפילו בברוקלין התרחשו שתי תקיפות מסוג זה אך בחודש שעבר. אבל עבור הקהילה היהודית בצרפת, הנמצאת בטראומה כבר עשר שנים לאחר סידרה של התקפות רצחניות (אילן חלימי לפני עשר שנים, בית הספר בטולוז, הטבח בהיפר־כשר), אולי זה היה הקש ששבר את גב הגמל. אף על פי שממשלת צרפת הנוכחית היא ידידותית ביותר לקהילה היהודית, ולמרות המאמצים האדירים שלה להגן עליהם, היהודים עדיין נמצאים בסכנה, ויש שמבקשים מהם להסתתר. המקום היחיד בעולם שבו אפשר לחבוש כיפה ללא חשש הוא ישראל.

בשנתיים האחרונות 15 אלף יהודים עלו לארץ מצרפת, אך על כל עולה שהגיע - עשרות ממתינים לראות איך ייקלט כדי להחליט גם הם אם ולאן להגר. ייתכן מאוד שבשלוש השנים הקרובות 50 אלף יהודים יעזבו את צרפת, אבל לא בטוח שיגיעו לישראל. ידוע לנו שמדינות כגון קנדה ואוסטרליה פיתחו אסטרטגיה ייחודית על מנת לעודד הגירה מארצות המערב. האם אפשר לומר שישראל עושה כל שביכולתה כדי להבטיח להם קליטה נאותה? לצערנו הרב, התשובה שלילית.

הרי מדובר בהזדמנות היסטורית עבור ישראל מכיוון שזאת עלייה חזקה, ציונית מאוד, של אנשים עם השכלה רחבה, אשר יכולים לתרום באופן משמעותי לכלכלת ישראל. מדובר בבעלי עסקים שהעתקת עסקיהם לארץ תחזק את התחרות, תשפר את השירות ותתרום מאות מיליוני שקלים לכלכלת המדינה. מדובר ברופאים, במומחים, במנתחים, ברוקחים ובאחיות, שיחזקו את מערכת הבריאות הישראלית שכה זקוקה לתוספת כוח אדם. אילו רק היו מעניקים להם אישורי עבודה, ומחשבים כמה כסף נכנס לקופת המדינה כאשר פנסיונרים שעבדו בצרפת נהנים כאן מהפנסיה שלהם. חסכתי מכם את החישוב: מדובר על יותר מ־20 מיליון שקלים למשק הישראלי.

הכיפה היא רק סימפטום, ולקלוט את עולי צרפת זו חובתה המוסרית של מדינת ישראל. אך מעבר לכך, זו הזדמנות היסטורית לכלכלה ולחברה הישראלית שאסור לנו לפספס. השאלה היא לא הכיפה, אלא הקליטה.