כשהסכין ביד - גם אֵם לילדים היא מטרה

ביום שני השבוע, בשעה שדפנה מאיר ז"ל הובאה למנוחות, התבשרנו על פיגוע דקירה נוסף במיכל פרומן, כלתו של הרב פרומן, אשר היתה בהריון. שני הפיגועים בוצעו בידי נערים פלשתינים בני 15 ו־16. המערכת הביטחונית מתוסכלת לנוכח פיגועים בודדים אלה, משום שאינה מסוגלת לספק להם כל התרעה.

פיגוע של מחבל שמסתער על אזרחים בדקירות או בירי יכול לקרות בכל מקום ובכל רגע, בעתניאל ובתל אביב, ואין אפשרות לצפות זאת. התגובה היחידה שמתבצעת היא תגובה שלאחר המעשה, בתפיסת המחבל או בהריגתו. אבל בכך אין נחמה למשפחות הנרצחים וחמור מכך - אין פתרון למקרה הבא.

חוסר היכולת לטיפול יעיל בגל הטרור השוטף את המדינה נובע, לדעתי, מהגדרה שגויה. מה פירוש "מפגע בודד"? האם אותו נער גדל והתחנך על אי בודד ללא ערכים שהטמיעה בו החברה? כיצד מגיע נער למצב שהוא רוצח לא רק חיילים במדים, לוחמים, אלא אפילו נשים ובני גילו? למי שמודע וקשוב למתרחש במערכת החינוך הפלשתינית, ומאזין לתקשורת הפלשתינית - התשובה ברורה.

הדור הפלשתיני הצעיר מצוי בתהליך עמוק של חינוך לערכי הג'יהאד. החל מתוכניות לילדי הגן, שבהן נחשפים הילדים למיקי מאוסים למיניהם שמעודדים אותם להיות שאהידים, דרך החינוך הממלכתי בבתי הספר, שמאדיר את המפגעים, עורך לכבודם עצרות ותופס אותם כגיבורים, ועד למסגדים, שם מקבלת ההסתה גושפנקה דתית ברוח האיסלאם הקיצוני, כאשר מערבבים יחד ציטוטי קוראן על היהודים עם מוטיבים אנטישמיים קלאסיים.

בעוד ההלכה המוסלמית הקלאסית דגלה במוסר לחימה שלפיו אין להילחם ביריב שאינו שקול, ואסרה לפגוע בנשים, בילדים או באזרחים שאינם קשורים ללחימה, התפיסה הפלשתינית המחודשת מתייחסת לחברה הישראלית באופן כולל, ואינה עושה הבחנה בין מרכיביה. כך, למשל, פסק גדול השייח'ים בעולם המוסלמי, השייח' יוסף אל־קרדאווי מקטאר, שנחשב כיום למנהיג הרוחני של חמאס, שדמם של חיילים, אזרחים, נשים וילדים ישראלים הוא מותר ומצווה להרגם מכיוון שהם כבשו את פלשתין, שהיא אדמת הקדש מוסלמית עד אחרית הימים. אגב, כשם שאין הבחנה לגבי האוכלוסייה הישראלית, אין הבחנה גם לגבי השטח. המונח "כיבוש" מתייחס לכל שטחה של ישראל ובטרמינולוגיה הזו אין הבדל גם בין פת"ח לבין חמאס.

במאמר מערכת שהתפרסם אתמול באתר "המרכז הפלשתיני לתקשורת", המזוהה עם חמאס, כתב איאד אל־קרא: "האינתיפאדה השלישית מתאפיינת בהשתתפות עממית רחבה של צעירים המבצעים פיגועי בודדים. לפי הנתונים האחרונים, בוצעו 77 פעולות דקירה, 44 ניסיונות לדקירה, 77 פיגועי ירי ו־17 פיגועי דריסה, שבמהלכם מתו 152 פלשתינים "מות קדושים" ו־27 ישראלים. ההשתתפות העממית אינה מצטמצמת בביצוע פעולות הבודדים. אותם בודדים מקבלים חיבוק מהחברה שמספקת סיוע ישיר להם ולמשפחותיהם ומסייעת לבנות בתים במקום אלו שנהרסו, מה שמעודד את הצעירים לבצע את הפעולות".

הגישה הישראלית חייבת להביא בחשבון כי מבצעי הפיגועים, משפחותיהם וארגוניהם הם תוצר של החברה שבה הם מתחנכים.

הכותבת היא מרצה במחלקה ללימודי המזה"ת, אוניברסיטת בר־אילן