שמואל ראדה: אדם נחוש ומאמין, בעל ואב אוהב
אני זוכר את שמואל ראדה באותו יום מר ונמהר, יום חורף קר, יום הרצח של בתו האהובה תאיר ז"ל. ב־6 בדצמבר 2006 הוא הגיע כאחוז תזזית למתחם ביה"ס התיכון "נופי גולן" בשעות אחר הצהריים עם שני בניו רועי ואוהד, עדיין בשלב שבו שוטרים ומתנדבים חיפשו אחר תאיר. בחלוף שעתיים נמצאה הגופה.
ההלם היה עצום ומדינה שלמה עצרה את נשימתה. לראשונה אי פעם בישראל, תלמידה נרצחה בין כותלי המוסד החינוכי שבו למדה. החיים בקצרין הקטנה עמדו מלכת. התושבים הסתגרו בבתים מחשש שהרוצח עדיין מסתובב. באותו יום ממש נקלעה משפחת ראדה למערבולת שנמשכת עד עצם היום הזה.
מאז אני מלווה את המשפחה בימים ארוכים של אבל ושכול. מאות דיונים בבית המשפט המחוזי בנצרת, ימי האזכרה השנתיים לתאיר, וגם רגעים של שמחה כמו נישואי הבן אוהד והולדת הנכד יאיר. במהלך תשע השנים שחלפו למדתי להכיר מקרוב את שמואל ראדה. איש צבא קבע בדימוס, אדם נחוש ומאמין, בעל ואב אוהב, שנקלע בעל כורחו לפרשת רצח מחרידה ולאובדן אישי כואב, שאותו לא הצליח להכיל.
במהלך המשפט ואחריו היו דעותיהם של שמוליק ואשתו אילנה חלוקות. בעוד הוא היה משוכנע שרומן זדורוב הוא הרוצח של תאיר, אילנה הטילה בכך ספק רב. את המחלוקת הזו הם לקחו איתם לכל מקום, אבל תמיד ידעו לשמור על הלכידות המשפחתית ולכבד איש את דעת רעהו. הכבוד שרכשו זה לזה ראוי להערצה בנסיבות הבלתי נסבלות שאליהן נקלעו.
היו לי שיחות רבות עם שמוליק, שנתן אמון מלא במערכת אכיפת החוק. שני דברים עברו כחוט השני בדבריו. האחד, הביטחון בכך שזדורוב הוא הרוצח, והאחר היה תחושת התסכול על כך שלא היה מסוגל לסייע לבתו ברגע הקשה בחייה. "זה אוכל אותי מבפנים", נהג לומר לי לא פעם. לגבי זדורוב היה אומר: "מגיע לו עונש מוות. הוא רוצח שפל ואכזרי".
היה שלום שמוליק היקר, נעמת לי מאוד. לך לדרכך בידיעה שרוצח בתך נתפס, הורשע ונשלח למאסר עולם, ושזכית לראות את חלום בית הכנסת לזכרה של תאיר מתגשם לנגד עיניך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו