לא עשב שוטה - פרי תרעלה של שנאה מבעבעת
,עודכן
הפרטים המתבררים עתה על הסיוע שקיבל לכאורה המחבל הנמלט נשאת מלחם מקרובי משפחה, שכנים ומכרים במקום מגוריו בוואדי ערה במהלך המצוד שניהלו אחריו כוחות הביטחון, לא אמורים להפתיע איש. כבר בימים הראשונים של המצוד אחריו ההערכה היתה כי הוא מסתתר במקום שאותו הוא מכיר עוד משחר ילדותו, וכי את הסיוע הוא מקבל ממי שהוא סומך עליהם הכי הרבה - וזהו לא הירקן מרמת אביב שאצלו עבד כשליח, אלא ככל הנראה ערבים־ישראלים אזרחי המדינה.
העובדה כי היה מי שנאות לסייע לו מקרב המגזר (והעניק לו מחסה, מזון, ביגוד ואפילו סיגריות) חרף הידיעה כי מדינה שלמה מחפשת אחר רוצח שפל שרצח אנשים חפים מפשע בעת שבילו בפאב בצהרי יום שישי - צריכה להדליק נורה אדומה ולעורר חשבון נפש פנימי ומעמיק בקרב הנהגת הציבור הערבי.
די היה לראות את התמונות והסרטונים שהופצו ברשתות החברתיות, שבהם נראים מאות תושבי ואדי ערה כשהם שרים שירי הלל ל"שאהיד" מלחם וקוראים לנקום את מותו, זמן קצר לאחר שנודע כי הוא נורה למוות בידי אנשי כוחות הביטחון שכיתרו את מקום המסתור שלו במבנה הסמוך למסגד במתחם המשפחתי בערערה, לאחר שסירב להיענות לקריאתם להסגיר את עצמו ואף פתח לעברם באש, כדי להבין שעוד גינוי הצהרתי מצד פרנסי הציבור הערבי לא יועיל.
צריך לומר בקול ברור וחזק: נשאת מלחם הוא לא עוד עשב שוטה שצמח בערוגת הדו־קיום הערבי־יהודי בישראל.
נשאת מלחם הוא פרי התרעלה של עצי השנאה הצומחים פרא במגזר הערבי בישראל ושולחים את ענפיהם לכל פינה.
הנשק הלא חוקי שנמצא כמעט בכל יישוב ערבי, מסגדים הנהנים מתמיכה כספית של המדינה ובהם נשמעים דברי הסתה איומים כנגד מדינת ישראל, ההנהגה והציבור היהודי - הפכו להיות דבר שבשיגרה ותמיד, אבל תמיד, האצבע המאשימה מופנית כלפי מדינת ישראל, הממשלה ואפילו הציבור היהודי כמי שאינם קשובים דיים לרגשותיהם הלאומיים של ערביי ישראל.
נכון, רוב רובם של אזרחי ישראל הערבים הם אזרחים שומרי חוק ואף רואים עצמם אזרחים נאמנים וחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל ומהחברה הישראלית.
כך גם התושבים הערבים ביישובי ואדי ערה. רוב הציבור הישראלי ובעיקר כלי התקשורת נזהרו בכבודם של ערביי ישראל במהלך השבוע האחרון, והדגישו לא אחת את עניין נאמנות המגזר הערבי למדינה.
לאחר הרצח המתועב בדומא התייצבה החברה הישראלית כולה, מהממשלה ועד כל גווני הקשת של המגזר היהודי, מתביישת ונכלמת לנוכח פשע נתעב שבוצע על ידי אנשים חולים ודרשה את נטילת האחריות הקולקטיבית שלנו כעם וכחברה, על מנת שמעשים שכאלו לא יישנו. אולם למרבה הצער קולות כאלו לא נשמעו עדיין מפרנסי המגזר הערבי.
לא נטילת אחריות ולא חשבון נפש או ביקורת פנימית מעמיקה, אלא ניסיון פופוליסטי בעיקר של ההנהגה הפוליטית של המגזר הערבי לגלגל את האחריות על הממשלה, ההנהגה והחברה "הגזענית" היהודית, שמתנכלות לערבים ומסמנות אותם כמטרה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנומערכת היום
מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.
