"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

העיסקה גרועה, ההחלטה נכונה

,עודכן

פסק דינו של מנחם (מני) מזוז, הדוחה את ערעורו של יאשיהו פינטו על הרשעתו על פי הודאתו בעיסקת טיעון, הוא דבר דבור על אופניו. בהיר, מדויק, ענייני, בלי תיאוריות הזויות שמא ירדה השכינה משמיים ותחבה כסף שחור לרעייתו של אפרים ברכה המנוח ועוד מתווים דמיוניים, שעלולים לרכך את רישומה של האמת העובדתית.

הכרעת העליון היא הרע במיעוטו. כמותה גם פסק דינו של ד"ר עודד מודריק במחוזי. משנעשתה עיסקת הטיעון הכושלת עם פינטו ולא בוטלה בעתירות לבג"ץ, לא היה כמעט מנוס מאישורה בתנאים אשר נקבעו בין הצדדים. בספרו של נשיא העליון בדימוס מאיר שמגר "תם ולא נשלם" מצויות ההסתייגויות ממגיפת עסקות הטיעון, המזיקות לטוהר המידות. זו של פינטו בולטת במיוחד.

היא נולדה בחטא במפגש בין היועץ המשפטי יהודה וינשטיין לבין פרקליטיו של פינטו, שלא התנהלה על פי הנהלים הדרושים; והיא הולידה משא ומתן שדחה את הגשת כתב האישום; ובין השאר הבטיחה חקירה נגד ניצב בדימוס מנשה ארביב וטרם קרמה עור וגידים; ובתנאים אלה הופק אתמול בפסק הדין של העליון הצדק המרבי בתנאים פגומים.

עם זאת נכון שכמה מהטיעונים של תומכי פינטו בצמתים של הפרשה לא נבחנו עד דוק. צפיתי במשדר של ברוך קרא בערוץ 10 בדברי מקורבתו של פינטו עורכת הדין מיכל כהן, שעמדה בהצלחה במבחן כפול של הפוליגרף על דברים שהטיחה בברכה, ונותרתי בתחושה ברורה כי הנושא לא מוצה עד תום, אם כי ערכו הנוכחי היסטורי בלבד.

סמיכות התאריכים בין פסקי הדין של פינטו וחבורת הולילנד והזן האחיד כמעט של חומרי האישום הופכים את ההשוואה ביניהם למתבקשת מאליה. מזוז בלי כחל וסרק, ניל הנדל בספק ספיקא. פינטו ביקש לחזור בו מהודאתו ולא עלה בידו, אולמרט ניסה סיבוב פרסה בסוגיית הכסף שקיבל אחיו משמואל דכנר, והנדל קנה את התכסיס וניפק ספק לזיכוי.

אך ההשוואה המעניינת היתה דווקא בקטעי בריאות הגוף. הרופא הראשי של השב"ס העיד בפני דוד רוזן במחוזי כי חולי סרטן מקבלים טיפול ראוי בכלא, ואורי לופוליאנסקי נשלח לשנים ארוכות (אך רוזן הפציר בתביעה ובסניגוריה להמליץ על עונש מאוזן והן לא הגיעו להבנה). בעליון התהפך המאסר הארוך בשחרור בפועל. רק שפינטו - אשר מחלתו אינה פחות חמורה כנראה מזו של לופוליאנסקי - נשלח באורח נורמטיבי לכלא, ובדין הציג אחד מתומכיו שלום ירושלמי קושיה שלא נמצא לה עדיין מענה: האם איפה ואיפה? (מזוז נדרש לנושא, שלא לופוליאנסקי כפינטו, אבל המחלוקת תיוותר בעינה).

אולמרט ופינטו יגיעו לכלא יום אחר יום בפברואר, אלא אם כן יעלה בידם לשלוף עוד שפן מן הכובע, כפי שעשו לא אחת במהלך מאבקם המשפטי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר