כן להכלה, לא להכללה

הרצח המתועב שבוצע בת"א השיב לכותרות את סוגיית נאמנותם של ערביי ישראל. חרף העובדה שלפי הסטטיסטיקה, רק אחוז נמוך בסקטור הערבי נוטל חלק בפעולות טרור נגד המדינה, שורה בציבור תחושת החשדנות בכל הקשור לעתיד מערכת היחסים עם המדינה היהודית לכל אזרחיה. רוב ערביי ישראל נושאים את הטראומה של אירועי 48', כשנכשלו בניסיונם לסלקנו מכאן בכוח, כזיכרון קולקטיבי. בעוד חלקם מצפים ליום שבו יתהפך הגלגל, זוכרים כולם את מחירו הנורא של הניסיון ההיסטורי הכושל. דומה כי איש מהם לא יסתכן כיום בהרפתקה חוזרת בתנאי הפתיחה הנוכחיים במזרח התיכון.

אין ספק שהקונפליקט הבלתי נגמר עם הפלשתינים "שמעבר לגדר" והעובדה ש"שיבה" לא תהיה משפיעים על מהות יחסיהם עם אזרחי ישראל היהודים ומשחררים לעיתים פרצי אלימות, אך בסיכום ביניים ניתן לקבוע שהנרגנות בקרב הסקטור הערבי משולבת עדיין בהעדפת המצב הקיים תוך הפנמה של הנזקים הצפויים אם ייכנסו להרפתקה כוחנית נגדנו.

חייהם של ערביי ישראל אינם פשוטים. כיוון שלא ברחו ב־48', התייחסו אליהם באזורנו כמשת"פים. גם לאחר סגירת התנועה האיסלאמית, אחותו התאומה של חמאס, הם נחשפים ל"מנת יתר" של הסתה במסגדיה ובממסדיה, וחשופים מדי יום לאינדוקטרינציה רצחנית מטעם הרשות הפלשתינית, חמאס, דאעש ואפילו מנהיגיהם הנבחרים מהכנסת. תעמולת מוות זו פושה ומסתננת לליבותיהם - באין בולם.

במפגשי הרחוב עם ערביי ישראל אנו שומעים גינויים לאלימות, תמיכה בשלום, רצון לדו־קיום ודרישה לאכיפת חוק ולהחרמת נשק בלתי חוקי. אלא ש"בזמן הבוחר" רבים מהם שולחים לכנסת את הרעילים שבנציגי סיעותיהם. אלה נוקטים שיח מסית, צבוע, מסוכן ואבסורדי ותובעים שוויון, אך אוחזים בזהות פלשתינית ומצדיקים את הטרור נגד ישראל.

כוחה האלקטורלי של הרשימה משותפת גובר ביחס ישר לעוינותה את המדינה. מרבית חבריה אימצו קו מסלים ולעומתי השואף להתנגשות עם המדינה ומזדהה עם יריביה, הן בתקשורת ובכנסת, הן במפגשים בעולם או עם מנהיגי הרש"פ והן בהנעת הפגנות שבהן מונפים דגלי פלשתין וסיסמאות עוינות.

המציאות מראה שאזרחי ישראל הערבים הם במרביתם בעלי אינטרסים פגיעים האוחזים בפוליטיקה ריאליסטית, שאינם נגררים להסתה חרף הסיטואציה המורכבת ודורשים אכיפת חוק, ביטחון ושוויון. האינטרס הישראלי מחייב לומר "לא" להכללה ולניכור, ו"כן" להכלה ולחיבור. המשל הערבי אומר: "באותה עין שאתה רואה אותי, אני רואה אותך. תתבונן בי בעין אחת, אראה אותך בשתיים". לפיכך: "עין" אחת תתמקד בנחישות וב"פינצטה" בנבלים, תחרים נשק, תגבה מסים ותפקח על חוקי הבנייה. ה"עין" השנייה תפנה לערביי ישראל משאבים ותמריצים רק באמצעות מערכות אוהדות.