פורשים כנפיים: גאווה אישית, אחריות לאומית

הבן שלי, סגן ב', יסיים היום את קורס הטיס אחרי שלוש שנים ארוכות ומתישות, מלוות במתחים ובחששות, אך מלאות בעשייה ובלימוד תחומים מאתגרים ומעניינים.

במהלך הקורס נחשף בני לחוויה שאין דומה לה מכל הבחינות. במעט השעות שבהן שהה בבית, ושבהן רצה למצות זמן יקר עם חברי ילדות, עם חברים מהצופים, עם המשפחה וכמובן עם החברה, הוא סיפר לי בעיניים בורקות על ההנאה שבטיסה. הוא גם סיפר בהתלהבות על מגוון התחומים שאליהם נחשף, החל בנושאים טכניים הקשורים לטיסה עצמה וכלה בנושאים אקדמיים וחינוכיים גרידא. אלו הרגעים שמרחיבים את הלב של כל הורה, לדעת שהבן או הבת נהנים מהלימוד ומהעשייה.

קורס טיס הוא קורס מובנה מאוד, ובמהלכו הופכים חניכיו גם לקצינים בעלי תואר אקדמי, ועל כן הוא מגוון בשלביו הרבים. למעשה, הוא הופך בני נוער בוגרי תיכון לחיילים קרביים, לקצינים, לאנשי צוות אוויר ולאקדמאים בעלי תואר. כל שלב מלווה בחשש מנשירה של החניך עצמו או של אחד מחבריו לקורס. ובכל שלב אכן יש נשירה, והלב נצבט בפרידה... במיוחד בקורס הנוכחי, קורס שמפקדיו ציינו בפנינו, ההורים, שהוא מהמלוכדים ביותר שהיו עד כה. החוויות הרבות, המתח, הלימודים בצוותא והקורס הארוך הופכים את החניכים לחברים בלב ובנפש, לחברים במסגרת ומחוץ למסגרת, לחברים לכל החיים. אין גאה ממני לראות את בני עונד את כנפי הטיס במסדר הקרוב של סיום קורס הטיס, אולם כמו כל אמא החששות והחרדות אינם מרפים ממני. ברור לי שכל ידיעה או חדשה על תקיפה אווירית זו או אחרת תחסיר פעימה מליבי, כל מבצע אווירי ירעיד אותי.

על הכנפיים האלה שבני וחבריו יענדו השבוע מוטל עול כבד, אחריות לאומית. צה"ל נותן בהם אמון, אמון שהוא בבסיסו של חינוך בכלל ושל חינוך לערכים בפרט. באמון הזה צה"ל, למעשה, מפקיד בידיהם את הדבר החשוב ביותר - את ביטחונם ואת חייהם של כ־8 מיליון בני אדם, אזרחי ישראל. אמון שיש להעריך אותו ולהתייחס אליו בכובד ראש, אמון שאינו מובן מאליו.

אני מביטה בתחנות חייו של בני וגאה בערכים שספג לאורך כל הדרך בקרב המשפחה, במערכת החינוך ובצופים. בראש ערכים אלו עומדים, ללא צל של ספק, אהבת המולדת והרצון לתרום לחברה וליחיד באשר הוא. והנה הוא מגיע לסיומה של תחנה נוספת, ולתחילתה של דרך ארוכה ומחייבת כחייל וכקצין.

בנים יקרים, בוגרי קורס טיס 171, מי ייתן וכנפי הרוח שעליהן תמריאו תשֵבנה אתכם בריאים ושלמים למשפחותיכם. היו חזקים בגוף ובנפש, ועם זאת רכים ורגישים לזולת, היו פשוט - בני אדם.