אחרי התקציב: לשלב קשישים בעבודה

לאחרונה הציג שר האוצר משה כחלון את השינוי המתוכנן בקצבאות השלמת הכנסה לקשישים, שבמסגרתו תגדיל הממשלה את הקצבאות ב־550 מיליון שקלים בשנה. הצעד התקבל בשמחה ובאופטימיות בקרב הקשישים ובני משפחותיהם; אוכלוסיית הקשישים בישראל זקוקה לכל עזרה שתוכל לקבל. אבל מדובר בסיוע קטן שלא ישנה מהותית את המצב הקשה הקיים כיום.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בישראל חיים כיום יותר מ־900 אלף קשישים, שהם יותר מ־10 אחוזים מהאוכלוסייה הכללית. כ־43 אחוזים מקשישי ישראל (קרוב ל־400 אלף) מתמודדים עם מוגבלות תפקודית, רבים מהם קשישים סיעודיים הזכאים לטיפול סיעודי בביתם על פי חוק הסיעוד וחייבים עזרה של מטפלים.

בהתייחס לקשישים הנמצאים במעגל העוני, המצב נדמה חמור אף יותר. לפי דו"ח מימדי העוני והפערים החברתיים בישראל שפירסם לאחרונה הביטוח הלאומי, יש עלייה משמעותית בשיעור העוני בישראל בקרב קשישים - עלייה מ־22.1 אחוזים ל־23.1 אחוזים מבתי האב. כלומר, כמעט כל משפחת קשישים רביעית חיה מתחת לקו העוני. 550 מיליון שקלים אולי נשמעים כתוספת גדולה, אולם אם מתעמקים במספרים מבינים כי התוספת לכל קשיש תהיה נמוכה מ־200 שקלים לחודש, סכום שלא ישנה מהותית את חיי הקשישים שזכאים לקבל את הקצבה. קשישים אלה מסתמכים לחלוטין על הקצבאות שהם מקבלים, וחיים עליהן בלבד (חובת הפנסיה בישראל קיימת רק משנת 2008, ולכן לא רלוונטית למרבית הקשישים).

אחת הדרכים האפשריות לשינוי המצב הקיים היא שילוב קשישים שמעוניינים בכך במעגל העבודה. העלייה המתמדת בתוחלת ובאיכות החיים גורמת לכך שרבים ממי שמוגדרים "קשישים" נראים ומרגישים צעירים ועדיין יכולים ורוצים לעבוד ולתרום. מרבית הקשישים הם גם עובדים מצוינים - הם מנוסים ובעלי ידע וגמישות מבחינת שעות עבודה.

לשירותי הסיעוד בישראל יש פתרון להעסקת קבוצת גיל זו; אפשר לשלב את הקשישים שיחפצו בכך במעגל הטיפול בקשישים תשושים שאינם סיעודיים מורכבים, וזאת במסגרת חוק הסיעוד. אך זה לא אפשרי כיום, וכדי שזה יקרה יש צורך בשיתוף פעולה של המדינה, ובעיקר של המוסד לביטוח לאומי.

ברור כי יש להגדיל את ההשקעה של המדינה בקשישיה. הגדלת הקצבאות והקמת ועדת המשנה לעניין מעמד הקשיש בכנסת הן צעדים בכיוון הנכון. יש להאיץ צעדים נוספים ולהציב את הקשישים בראש סדר העדיפויות הלאומי, ובכך להעניק להם את הזכות להזדקן בכבוד.