הדו"ח השנתי של המועצה לשלום הילד, שפורסם ביום חמישי, מציג מציאות קשה. מהממצאים אפשר, למרבה הצער, להסיק שרבים מההורים נטשו את עמדת ההשגחה ואת החובה ההורית העליונה - לפחות בכל מה שקשור באינטרנט וברשתות החברתיות - שהיא שמירה על בריאותו הפיזית והנפשית של ילדם. כמה נתונים: כל ילד שני בישראל נחשף לתכנים מיניים שליליים באינטרנט; קרוב לרבע מבני הנוער נפגעו מפשיעה או מבריונות ברשת; כרבע מבני הנוער קיבלו תמונה חושפנית של מישהו שהם מכירים; וכשליש מהם אינם מדווחים על חשיפות אלו לאיש.
הגירויים שאליהם נחשף הילד, מעבר להיותם חדשים וייחודיים לאינטרנט, הם בעצימות גבוהה מאוד; זאת בניגוד לאלימות של סרטי פעולה או לתוכן של "פורנוגרפיה רומנטית", שאליהם הורגלנו כרע הכרחי. בצעירותו, לפני שאותו ילד או נער התוודע לאינטרנט והחל לגלוש לבדו, בכל פעם שנחשף לגירוי חזק היתה שם דמות הורה שתיווכה עבורו, כמו ביום הראשון בבית הספר או בריב בין חברים. דמות ההורה הכילה את הגירוי, עיבדה את משמעויותיו ועזרה לילד להתמודד.
באינטרנט הילד מתנהל לבד, הוא "המבוגר האחראי", אין זולתו ואין זולת הפרשנות שהוא כילד נותן בעצמו לכל אותם גירויים. חשיפת הילד לפורנוגרפיה, לסרטון אלים או לבריונות שמופנית כלפיו ברשת יוצרים עיוות בתפיסת המציאות שלו ובתחושת הזהות העצמית, שתיצור לבסוף את המבוגר שביקשנו לגדל.
חוויה זו מתעצמת עוד יותר ברשתות החברתיות. לרשת חוקים משלה. תחושת הביטחון שמאחורי המסך ואווירת התחרות לשאת חן גורמות לילד להתנהל ללא עכבות וללא מוסרות. הילד עלול למצוא את עצמו בקלות יחסית מתאמץ לרצות אחרים ומתנהג בצורה לא מבוקרת, רק כדי לזכות באהדה. לכן מעת לעת נראה שימוש בשפה בוטה, התערטלות או בריונות רשת. העובדה שהפוגע לא רואה את הנפגע יוצרת קהות חושים כלפי רגשות האחר ותפיסה מוטעית שההתנהגות אינה פוגענית. מסיבות אלה הפכו הרשתות החברתיות לכר נוח עבור מטרידים, הנטמעים בהן ומנצלים את רצון הילדים להיחשף ולהגדיר את עצמם דרך מספר הלייקים.
בפעם הבאה שניתקל בהתנהגות מינית מופקרת של בני נוער, בשתייה לא מבוקרת או בבריונות ונזדעק "זה לא הילד שאנחנו מכירים", עלינו לזכור שהילד הזה הוא תוצר של החשיפה הלא מבוקרת, שהיא לעיתים תחליף למודל החיקוי ההורי החסר באינטרנט, כדי לווסת, לאזן ותווך את הגירוי.
הניסיון מלמד שדי בהתערבות פשוטה כדי לתפקד כהורים גם באינטרנט וכדי לצמצם משמעותית את תחושת הנטישה של הילד ואת הפקרתו לסכנות: ראשית, כדי להוביל לשיתוף פעולה של הילד, יש ליצור אווירה שיתופית ולבקש ממנו "סיור מודרך" בעולם התוכן הווירטואלי שלו. זאת כדי לחוות את האינטרנט כמו הילד ולגשר על הפערים איתו. שנית, יש לשאול את הילד אם נחשף להטרדות או לתוכן בוטה. השאלה לא נועדה לקבל תשובה כנה אלא לבסס את הנוכחות ההורית בתודעה של הילד, כלומר "אמא ואבא שלי כאן, הם מתעניינים בי והם יהיו שם בשבילי כשאצטרך".
כמו כן מומלץ להשתמש בהגנה טכנולוגית לגלישה בבית. קיימים היום פתרונות טכנולוגיים שמונעים מהילד להיחשף לצד האפל של הרשת, כגון תכנים פורנוגרפיים ואלימות. פתרונות אלה מעניקים ביטחון לילדים וראש שקט להורים. יעילותם של כלים טכנולוגיים אלה נבחנת חדשות לבקרים על ידי מומחים ומומלץ להשתמש בהם כצעד מניעתי.
לילדנו יש "משאלת גבולות" שלפעמים אנחנו כהורים, מסיבות שונות, מסרבים לשמוע אותה. ההורים חייבים להתערב ולקבל אחריות גם באינטרנט.
הכותב הוא פסיכולוג ייעוצי ותעסוקתי מומחה מהמחלקה לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה והיועץ הפסיכולוגי לחברת תום, ספקית אינטרנט מהיר ובטוח לילדיםטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו