צרפת: אז מי באמת הובס?

מפלגתה של אן־מרי לה פן לא הצליחה לכבוש שום מחוז בצרפת, ותוצאה זו תוארה בכל המדיה כתבוסה צורבת. האומנם? המעיין בנתונים יראה שכוחה המוחלט של המפלגה, במונחי מספר המצביעים עבורה, הוכפל מאז הבחירות ב־2012, וגדל פי שלושה מאז הבחירות האזוריות האחרונות ב־2010. זו תוצאה מרשימה לכל הדעות. 

מה שבכל זאת איפשר את בלימת החזית הלאומית היה רק התאבדות אלקטורלית של השמאל הצרפתי: מפלגות השמאל הסירו את מועמדותן כמעט בכל האזורים שבהם הגיעו במקום השלישי (אחרי החזית הלאומית ומפלגת הימין), וקראו לבוחריהן להצביע למפלגה השנואה עליהם - של סרקוזי. ואכן, מצביעי השמאל נענו בהמוניהם, ומספר המצביעים בסיבוב השני היה גדול משמעותית מזה שבסיבוב הראשון, בפרט במקומות המוכרים כתומכי שמאל. לולא "התאבדות" זו, היה הימין הקיצוני מנצח בכמה אזורים.

ראשי הימין וראשי השמאל כינו את הניצחון "אי־ניצחון" וראו בהצבעה של הצרפתים "אזהרה אחרונה". כלומר, הם השכילו להבין שרק תרגיל "נגד הטבע" צייר את המפה הפוליטית החדשה בצרפת. ברם, הניתוח שלהם לסיבות עליית מפלגתה של לה פן התמקד עד כה באבטלה ובמצב הכלכלי הירוד. אלו אמנם סיבות נכונות, אך הן לא המרכזיות לתמיכה בחזית הלאומית, שתומכיה סימנו את בעיות הביטחון, ההגירה והמלחמה נגד הטרור כסיבות העיקריות להצבעתם. במילים אחרות, החשש מהאיסלאם ומהמוסלמים הוא שהביא 28 אחוזים מהמצביעים לתמוך בחזית הלאומית. 

חשש זה מבוסס: כ־11 אלף מוסלמים רשומים כרדיקלים מבלי שנעשה נגדם דבר; יש בצרפת קרוב למאה מסגדים סלאפיים ולמאות מסגדים המקורבים לאחים המוסלמים הפועלים באין מפריע; והסדר הציבורי לא הוחזר באף אחד מבכ־1,000 אזורי ה"אין־חוק", הנתונים לשליטתם של גורמים איסלאמיים וארגוני פשע. מצביעי לה פן אינם לבד. 70 אחוזים מהצרפתים חושבים שהאינטגרציה של המוסלמים, שהם כ־10 אחוזים מאוכלוסיית המדינה, אינה טובה, ושהסיבות לכך הן ערכי האיסלאם, מרחקם מערכי הדמוקרטיה וסירובם של המוסלמים להיקלט ולקבל את ערכי החברה הצרפתית. 

השמאל עד כה לא טיפל בשורשי הבעיה האיסלאמית בצרפת, והוא חושש מעימות חזיתי: 90 אחוזים מהמוסלמים הצביעו בעד נשיא צרפת והעלו אותו לשלטון. גם הימין, למרות הצהרותיו הלוחמניות של סרקוזי, לא טיפל בבעיה. עוד צפויים ימים טובים למפלגת הימין הקיצוני של אן־מרי לה פן: רוב מצביעיה אינם גלוחי ראש, אלא אזרחים נאמנים שנמאס להם מהאיסלאם ומהטרור, מאי השקט הביטחוני ומשינוי פניה של צרפת המסורתית. 

עבור יהודי צרפת, עליית כוחה של החזית הלאומית, גם אם לא תורגמה לזכייה באזור כלשהו, מדליקה נורה אדומה: בין פטיש המוסלמים הצרפתים, ש־80 אחוזים מהם מחזיקים בדעות אנטישמיות, לסדן הימין הקיצוני, שחלק ממנהיגי הדרג השני שלו מחזיקים בדעות אנטישמיות, יהיו שיבחרו במפלט העלייה לישראל או בהגירה לאמריקה.

הכותב הוא בוגר אוניברסיטת הסורבון בפאריס, חוקר איסלאם ומחבר הספר "הג'יהאד, בין הלכה למעשה"

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו