הקו הדק: מתי מותר לירות?

כל חייל, שוטר ואיש שב"כ המוצב על משמרתו בקו התפר הישראלי־פלשתיני שרוי במתח מתמיד. זו התחושה שבאה לידי ביטוי בשורה נפלאה מאת נעמי שמר: "צופה בי מבקש נפשי". כך אירע גם סמוך לשוק מחנה יהודה כאשר שתי מחבלות פלשתיניות תקפו עוברי אורח שלווים עד שנורו בידי שוטרים, שפעלו כראוי. עתה התיר יהודה וינשטיין למח"ש לחקור את השוטר אשר ירה בשתי הרוצחות־בכוח. מצד העובדות זה לעג לרש.

לפי ערוץ 10, איים עו"ד אביגדור פלדמן כי אם לא ייפתחו חקירות נגד אנשי כוחות הביטחון הוא יעתור לבג"ץ. אין מקום לפעילות מח"ש ולאיום של פלדמן, אבל מעז יצא מתוק וראוי שהנושא יצוף על פני המים הציבוריים, שכן אחת ולתמיד נחוץ להבהיר את גבול הלחימה המותרת. להערכתי, היא נעצרת ברגע שבו נכנע הרוצח, בין שהספיק לבצע את זממו ובין שלא. עד אז הוא בן מוות. כך גם בתקרית בירושלים, כאשר המחבלת הדוקרת הוסיפה להחזיק במספריים התוקפניים. כל עוד לא נכנעה בהרמת ידיים אין ביטחון שלא תפעיל חגורת נפץ. כבר היו דברים מעולם.

אך אם וינשטיין ואורי כרמל ממח"ש סבורים אחרת - בבקשה, שיקבעו כללים חדשים. אסור לפגוע במי שמוסיף לנפנף בסכין שכבר דקרה והרגה ופצעה? אסור להביא בחשבון כי מחבל ששרוע על הרצפה יכול להסתער מחדש? או להפעיל, כאמור, את חגורת הנפץ? ומה אז? מי מתנדב למות?

המלחמה בטרור הסכינים חייבת להתנהל במלוא עוזה. היא גם צריכה להעביר ללוחמים מסר ברור היכן נחצה הקו בין ירי לבין נצירת אש. בעיניי הוא ברור - ברגע הכניעה. אם וינשטיין ומח"ש רוצים להעתיקו - בבקשה. אני מעריך כי יגורשו בחרפה מדיוני בג"ץ.

הוא הדין מצידו השני של המטבע. גם הימין הקיצוני - ובראשו ח"כ בצלאל סמוטריץ' - מבקש להטיל מורא בלב שומרי החוק. השב"כ עצר חשודים במעשה הטרור הנורא נגד משפחה שלמה בדומא, וסמוטריץ' הטוען כי מדובר במשהו פחות חמור משחיר בפועל את פניה האנושיים של היהדות.

הגיעה העת להתבונן בתופעה שהכל שותקים לגביה. מאז השליכה המדינה את חשודי הימין הקיצוני למעצר מנהלי פחתה תופעת התג מחיר הטרוריסטית. השב"כ אינו צריך לסגת מפני הבכיינות של הימין הקיצוני. נכון נהג נפתלי בנט שהשיב לאיש סיעתו סמוטריץ' כי "טרור הוא טרור, נקודה", והיכן האחרים בימין?

צריך לקוות כי שלטון החוק יידע לומר לא באל"ף רבתי לכל מי שמבקש למוסס אותו,מכאן ומכאן.