אני יודע שאחרי מוות יש נטייה להגזמה, לחיבוק עודף, להפרזה. יש נטייה לאידיאליזציה של הנפטר. יש היסחפות והפלגה למקומות שחוטאים לפעמים לאמת.
לא במקרה של יוסי שריד. הוא היה ראש וראשון בכל מגרש שעליו שיחק - בממשלה, בכנסת, באופוזיציה, במרצ, במאבק על השלום. הוא היה השמאל הציוני האמיתי, החתרן הבלתי נלאה לשלום, לזכויות אדם, לזכויות בעלי חיים. איש משכמו ומעלה.
כך גם בחינוך, בתקשורת ובמלחמה בשחיתות הציבורית. גם מבקריו יודו: לא היה שני לו בקרבות האלה.
הוא חי בצניעות - ללא דירת פאר, רכב פאר, מסיבות פאר, יאכטות וחריש של העולם במחלקות ראשונות. לא ראיתם אותו שם.
היו לו כמה משפטים אירוניים בנושא הזה, שנהג לחזור עליהם גם באוזניי: תראה לאן אני הגעתי אחרי עשרות שנים של עבודה בכנסת ובממשלה, ולאן הגיעו אהוד אולמרט ואריה דרעי? תראה היכן הם מתגוררים והיכן אני? מה, הייתי כזה לא יוצלח בחיים?
אמר, חייך, ושאל עוד כמה שאלות רטוריות בנושא הזה.
מותר לו: שמו לא נקשר בשחיתות, בתרגילים מסריחים, בפרשיות מכוערות - בצחנה כזו או אחרת. הוא היה תמיד בצד השני - מורה, מחנך, מחוקק, שר חינוך מהטובים שידענו, איש אמיץ שניסה להילחם בסחיטה החרדית, לא קיבל גיבוי מאהוד ברק והתפטר מהממשלה.
הוא היה בשר מבשרה של מה שזכה לכינוי "כנופיית שלטון החוק" שהשלטון לדורותיו תיעב. תיעב וירה לעבר שריד חיצי רעל כי היה לו חוט שדרה; כי לא היה אפשר לסגור איתו דילים מסריחים; כי הוא הטיח את האמת בפנים של יריביו - גם אחרי שפרש מהחיים הפוליטיים ב־2006. הוא עשה זאת באותם כישרון ונחרצות כפובליציסט ב"הארץ".
• • •
הביטו על הגלריה של הכנסת הנוכחית, של זו שקדמה לה, של אלה שקדמו לשתיים האחרונות ותודו: קשה למצוא בהן עיתונאים שהפכו לפוליטיקאים, הטביעו חותם במובן הטוב של המילה וחזרו למקצועם כמי שעוד השביחו את עצמם. די ברשימת הנפלטים מבית המחוקקים כדי להבין על מה ועל מי אני מדבר.
למעט אדם אחד: יוסי שריד.
כן, אני מכיר את האמירות עליו שהוא אהב את עצמו, שהיה יהיר, שהיה נרקיסיסט ממש. אפילו הכל נכון, אז מה? הוא לא היה חריג בתקשורת ובפוליטיקה במובן הטוב של המילה? הוא לא היה מוכשר וערכי ברמה שלא הכרנו? הוא לא היה ידען מופלג, חכם, שנון, חריף ועוקצני בכתיבתו - וירטואוז ממש של מילים ומשפטים?
והעיקר: הוא לא אמר וכתב שוב ושוב מה שהוא באמת חשב וחושב על צמרת השלטון בארץ לדורותיה? פיו וליבו לא היו שווים?
הוא היה גם היה - פיו וליבו אכן היו שווים. הוא היה עוף נדיר במחוזותינו. עוף שמשאיר אחריו חלל גדול, ושאני כבר מתגעגע אליו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו