מבט ראשון בשער המגזין לא מסגיר את מהותו. כמו עשרות או מאות מגזינים ברחבי העולם, התמונה קשורה למתקפת הטרור על פאריס - במקרה זה, אנשי צוות רפואי מפנים פצוע. הכותרת אפילו לא צעקנית במיוחד: "רק טרור".
העיצוב, השפה והתכנים של מגזין "Dabiq" - הירחון הרשמי של הח'ליפות האיסלאמית - מעט שונים ממה שאולי הייתם מצפים מביטאון דאעש. הוא כתוב באנגלית מושלמת, וניכר שעורכים ומעצבים אותו אנשים שלמדו את משלח היד במערב. לגוזמאות או לדברי רהב ריקים, מהסוג שהיה אפשר לשמוע ב"קול הרע"ם מקהיר" בימים עברו, אין זכר. אולי כי למרות העיצוב העדכני, המגזין כלל אינו מיועד לקורא המערבי הרגיל.
מאמר המערכת של הגיליון ה־12 מוקדש לפיגועים שבוצעו בתקופה האחרונה. הצרפתים מכונים "הצלבנים המערביים", והרוסים - "הצלבנים המזרחיים". הטקסט אמנם נפתח בציטוט מהקוראן לגבי אויביו של אללה, שחשו בטוחים במצודותיהם, אבל ממשיך בתיאור די יבש של האירועים. המגזין טוען כי אנשי דאעש חדרו את מערך האבטחה של שדה התעופה הבינלאומי בשארם א־שייח'. במקור, כך נכתב, התכוונו לפוצץ מטוס של מדינה "הנמצאת בקואליציה האמריקנית"; אבל "אחרי טעות יהירה של הרוסים", שפתחו בתקיפות נגד הח'ליפות האיסלאמית, הוסבה המטרה למטוס של מטרו־ג'ט. הפיגועים בפאריס זוכים לנימוק דומה: "לעג לנביא" מצד אחד, וההפצצות על מעוזי הארגון מצד אחר. אולי יש כאן ניסיון להעביר מסר מעשי - מי שתוקף אותנו, ייענש.
הדפים הבאים חושפים למי בעצם המגזין מיועד: לאזרח האירופאי המוסלמי שמתלבט אם להצטרף למדינה האיסלאמית, כלוחם או אפילו כתושב. העורכים מנסים לצייר לציבור תמונה של מדינה המתפקדת על פי חוקי האיסלאם, ואולי גם מצליחים.
כך, למשל, באחד המאמרים מתייחסת כותבת בעיתון לבעיה שתטריד נשים מוסלמיות רבות במערב - פוליגיניה. רבות מהן, היא מציינת, מוכנות לקבל עליהן את עול חוקי השריעה, למעט התופעה הזו. במגזין מקדישים כתבה שלמה המתארת ריבוי נשים כעניין לגיטימי ומסבירה את ההצדקות שמאחוריו; גבר שאשתו עקרה, למשל, לא יגרש אותה או יישא אישה נוספת. בגיליונות קודמים הצדיקה אותה כותבת את הפיכת היזידיות לשפחות מין, מכיוון שמדובר ב"שלל מלחמה".
מעניין לא פחות לקרוא מפרי עטו של הצלם הבריטי החטוף ג'ון קנטלי. בסידרת מאמרים, שהחלה כבר בגיליונות קודמים, הוא עוסק בעיקר בהיתכנות הכלכלית של המדינה האיסלאמית, ובטענה שהיא כבר עומדת על רגליים יציבות מבחינה פיננסית ומשפטית. בין השאר הוא טוען כי היציבות הזו נובעת מהשימוש במטבעות הזהב שהשיק הארגון, וכן מקיום מצוות א־זכאת (המחייבת לתרום לצדקה) הנהוגה באיסלאם. עוד מציין העיתונאי לטובה את היציבות שיצרו חוקי השריעה: רוצחים מוצאים להורג, ידיהם של גנבים נכרתות וכן הלאה.
מאמר אחר מצביע על מצבם הגרוע של המוסלמים באירופה, כולל המהגרים הסורים מהגל הנוכחי. הילדים חשופים לשימוש בסמים, נגע שהמאבק בו תפס אינצ'ים יקרים בגיליונות הקודמים, והבנות - ליחסי מין לפני הנישואים.
ספק אם קוראי טוריו של קנטלי מקדישים מחשבה למידת רצונו החופשי של עיתונאי ששבוי בידי דאעש. כך או אחרת, הוא בהחלט עושה מאמץ לשכנע שהח'ליפות האיסלאמית היא בגדר עובדה מוגמרת. לפי הניתוח שהוא מספק בגיליון הזה, המדינה האיסלאמית לא תיפול מכיוון שהמערב לא יכניס כוחות קרקעיים למערכה - וכמו במקרה של בריה"מ או סין הקומוניסטית, ההכרה מצד המערב אמנם תתעכב במשך שנים ארוכות, אבל בסוף תגיע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו