"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

כשהטרור נמשך - אין מקום למחוות

,עודכן

מי שבקיא בהיסטוריה ובפסיכולוגיה של תורת המלחמה הפנה אמש את שימת לבי לתדרוך של "הקצין הבכיר", שהעיד כי צה"ל חכם ומתון ומרוסן, אבל חסר לו הרצון הטבעי הנחוץ לכל צבא: רצון עז לנצח. בדמוקרטיה תקינה הצבא בוטח ביכולתו ללחום ולנצח ומנסה לשכנע את הממשלה להתיר לו לצאת לשדה הקרב בתרועת ניצחון, ואילו השרים מרגיעים את סערת הקרב שבלבבות. בישראל התהפכה הפרדיגמה.

איני שותף לדעה זו, שמשקלה יתברר במבחן התוצאה. אך היא לא רק ראויה להישמע אלא יש להתמודד עם הנימה המוזרה של צה"ל המבקש להעניק נשק לרשות הפלשתינית ומכוניות משוריינות לאנשי האבטחה שלה. גם אם זה נכון ברור כי תמונת המצב שמציג "הקצין הבכיר" מטעם צה"ל מנוגדת למגמה המקובלת.

אמש ניתן לכך ביטוי בתדרוך־נגד של גורמים מדיניים התוהים מדוע "קצין בכיר" מטעם צה"ל מציג גישה העומדת בניגוד גמור לדברים שהשמיע שלשום בנימין נתניהו באוזני ג'ון קרי. מבחינה מדינית לא ייתכן כי הצליל העולה מצה"ל וממשרד הביטחון אינו משתלב במה שנאמר בלשכת רה"מ. אלה קולות צורמים (בשעה מאוחרת הועלתה טענה כי דברי "הקצין הבכיר" אינם למימוש עכשווי. לא כך הובנו במקורם).

בשלב העכשווי של הלחימה באינתיפאדת הסכינים - והיא כזאת גם אם מכנים אותה "גל" - אסור שהצעדים כלפי הפלשתינים יציגו מגמות הפוכות בתחום הביטחון: שישראל מנפקת לאבו מאזן נשק נוכח התרחקות של הרשות הפלשתינית מכל מאמץ להילחם בטרור. גם אם הנפקת ציוד ביטחוני תהיה בעתיד צעד סביר אין לעשות זאת עתה כשבכל יום נדקרים יהודים ונרצחים חיילים, ומצה"ל יוצא הבלבול כאילו יש מחבלים המנופפים בסכין ובבקבוק תבערה, ובכל זאת לא צריך לירות בהם בטרם נכנעו.

כל מי שיצא עם סכין שם עצמו שאהיד. אתמול נמצא כי המחבל שדקר חייל מדרום לחברון הכין עצמו בדף הפייסבוק שלו להיות שאהיד. אין שום סיבה להניח כי מישהו מאלה אינו נושא על גופו חגורת נפץ.

רק שצריך להתארגן נפשית להמשך המצב הקיים לזמן רב; ולהגדיל את הכוח הלוחם על חשבון הג'ובניקים; ולגייס מילואים בתקציב ביטחון מוגדל כדי לאפשר לסדירים להתאמן (עתה כל תכנון האמונים משובש); ולהשלים את גדר ההפרדה עליה נאבקנו לפני כ־15 שנים ואילך, והיו הצלחות אבל לא הישג מלא. התנגדות הממשלה בראשות אריאל שרון תוקנה במידה רבה אך לא מלאה, ושני המחירים האחרונים לגדר הפרוצה הם הפיגועים בחברון ובקריית גת.

בעיקרון צריך להמשיך לפגוע במחבלים ולגונן על אזרחים וחיילים, ולחפש בכנות את חידוש המו"מ עם הפלשתינים. השאר הם זוטי דברים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר