דרושה חקיקה נגד ההתנהלות הדרקונית של הוועדים

הנה שוב ראינו אתמול מה קורה כשרוצים לסמוך על רשות ממשלתית שתיתן שירות לאזרח. הרי רכבת ישראל משופעת בתקציבים כרימון, היא מתרחבת מעיר לעיר לקול מצהלות הפוליטיקאים, וכשמגיע רגע האמת וצריך לעשות עבודה אפורה ולשרת את הלקוחות, אפשר להוריד אותם מהקרונות בכפייה באמצע הדרך. זו בושה נוראה, והיא מתאפשרת עקב מדיניות הגנה על העובדים שפשטה רגל כלכלית ומוסרית, ופשוט מאפשרת לוועדים לעשות מה שבא להם.

זוהי חזירות סוציאליסטית בפעם המי יודע מה, כי אחרי הבונוסים המנופחים שקיבלו על כך שהסכימו על ענייני "מי זוכר בכלל" וכל המשכורות שהלכו ותפחו, קיבלנו עוד מאותו התבשיל הקודח - שביתות פראיות, ובית דין לענייני עבודה שמנסה לפשר בין הבריונות להנהלה וצעד אחר צעד מסרס את ההנהלה.

התוצאה תהיה "מחשמלת", ואם מערכת החקיקה לא תקשיח את עמדותיה ותסביר לוועדי העובדים בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים שהם לא יכולים לעשות ככל העולה על רוחם, לא ירחק היום שבו נתחיל לראות מחדלים חמורים מאלה שברכבת ישראל.

לפני כמה שבועות ראינו בגוף דוגמת חברת החשמל, ששכח לפני יובלות מה זה המונח לקוחות ומהו המונח הנהלה וניפח את עובדיו בבור שומן ללא תחתית, שכשמגיעה סערה - מתנתק אזור גיאוגרפי שלם. ואחר כך עוד קיבלנו הסברים שזה היה הוריקן קתרינה, שהעובדים עבדו בקצב בינלאומי חסר תקדים, ושבכלל הנה השמיים כחולים ומה אתם בוכים על שלושה ימים שאתם בלי חשמל.

אם לא יתעשתו שם בכנסת ויתחילו לחוקק חוקים שישמרו על הציבור הרחב, ולא רק על החתולים הבולמיים עם האינפוזיה של השמנת, נקבל עוד שביתות פראיות ססגוניות ובהמשך הנהלה מוחלשת יותר ויותר, ובעקבות כך הזנחה גוברת בתשתיות.

מכיוון שיצירת תחרות ברכבת ישראל היא רעיון מורכב, אפשר להסתפק בחקיקת חוקים שיגבילו את ההתנהלות הדרקונית של ועדי העובדים שאיבדו את הצפון. הגיע הזמן להגן גם על הציבור מעובדים שלקחו מכל הבא ליד בהטבות שכר מופלגות ובחרו להפנות את המאבק שלהם נגד הלקוחות.