הבועה האירופית התנפצה

חשבון הדמים של מתקפת הטרור המחרידה בפאריס, אמש, עוד לא ידוע. אבל הצילומים המזעזעים מזירות הירי והפיצוצים, לא מותירים מקום לספק: זו הייתה מתקפה מתואמת, מתוכננת היטב, שבוצעה בדיוק אכזרי ובקור רוח, שמזכיר לא מעט את שיטות הפעולה של דאעש.

כמובן, מוקדם עדיין לומר מה היו הכוונות המלאות של הטרוריסטים, אבל ברור שבמשימה האסטרטגית העליונה של כל פיגוע טרוריסטי – הם הצליחו: הם זרעו פחד ופאניקה בצרפת בוודאי, אך גם באירופה ובעולם כולו. לשעות אחדות, פאריס נראתה כמו דמשק.

הצעד הדרמטי של נשיא צרפת, פרנסואה הולנד, להכריז מצב חירום ולסגור את גבולות צרפת – מעשה ללא תקדים, מעידים כאלף עדים על אמת מצערת אחת: הבועה האירופית התנפצה. הביטחון האישי באירופה עורער לתקופה ארוכה, ויידרש מאמץ אדיר להשיבו לקדמותו, אם בכלל. השאננות שאפיינה את בירות אירופה ספגה מכה קשה, ואין לדעת, אם היבשת תתאושש ממנה.

ולמרות הזעזוע והקבס מהמתקפה הרצחנית, שהובע על ידי מנהיגיה, בעניין אחד נשארה אירופה, או לפחות אמצעי התקשורת שלה, נאמנה לעקרונותיה הישנים: בסירוב דתי כמעט להגדיר את המבצעים כמוסלמים. בעודם "מוציאים להורג, אחד אחד" את הקהל שבא להאזין לקונצרט רוק, כעדותם של הניצולים, הם זעקו "אללה הוא אכבר." והוסיפו: "זה למען סוריה." אבל זה לא עשה שום רושם על שדרי תחנות הטלוויזיה. בהתפתלויות מילוליות אקרובטיות הם חזרו שוב ושוב על המנטרה: "הבה לא נקפוץ למסקנות נמהרות." אחד השדרים הרחיק לכת ואמר "זה שעדי הראייה שנכחו באולם דיווחו שכך אמנם זעקו המפגעים – לא אומר עדיין שאפשר לקבוע שהם מוסלמים."

ואני שואל: יש למישהו ספק קל שבקלים בשם מי בוצעה המתקפה הרצחנית הזו? מה היתה דתם של הטרוריסטים שזעקו "אללה הוא אכבר?" התגובות המכובסות הללו, של התקשורת האירופית, האקרובטיקה המילולית וההימנעות העקבית מהכרה באשמים במתקפה המרושעת, היא, לצערי, בשורה רעה מאוד לאירופה ולעולם.

העמימות המכוונת היא הצללים שבתוכם משגשג הטרור. אלה לא רק הארבעה או החמישה או העשרה שביצעו אמש את הפיגוע; אלא המאות והאלפים שממתינים לראות איך יגיב העולם למתקפה, כדי לצאת לפיגוע הבא.